בג"ץ דחה ברוב דעות את עתירתו של ד"ר אליהו ערמון נגד מינויו של עמית אוברקוביץ' לדירקטור מטעם עובדי חב' החשמל, תוך שהשופטים מותחים ביקורת על ההליך בו בוצע המינוי.
על פי הנוהל בחברת החשמל בוחרים העובדים שישה מועמדים לדירקטורים מטעמם, ומתוך ששת המועמדים צריכים שרי התשתיות והאוצר לבחור שניים, אשר אינם דווקא שני המועמדים המובילים, והם אלו המכהנים כדירקטורים מטעם העובדים.
העותר, ד"ר ערמון, הגיע למקום השני בבחירות, ואילו אוברקוביץ' הגיע למקום השלישי, בפער של כאלף קולות פחות. ראש ההרכב, השופט אדמונד לוי, סבר כי בהליך המינוי נפל פגם, כזה אשר אמור להביא לביטולו.
"המדינה לא הציגה בפנינו ולו נימוק אחד שיש בו כדי להסביר את ההעדפה אשר בבסיס המינוי שנעשה. כל שנמצא לו ביטוי בתשובתה הוא, כי משעה שהתקיימו בו, באוברקוביץ', התכונות הנדרשות לכהונת דירקטור, היינו ותק בחברה, ניסיון רלוונטי, השכלה ותחומי עיסוק רחבים דים, שוב לא הייתה ההחלטה למנותו – שאף נתקבלה בעצה אחת עם יושב-ראש ההסתדרות הכללית ואושרה בוועדה לבדיקת מינויים, בלתי סבירה באורח קיצוני המצדיק את התערבותו של בית-המשפט", קבע השופט לוי.
אולם כאמור, דעתו של השופט לוי לא נתקבלה, כפי שציין השופט יורם דנציגר, "לא ניתן לומר כי המועמדים לתפקיד קנו זכות שימוע העומדת לעצמה, שכן בשלב בו על השרים לבחור מבין המועמדים השונים אין עוד לאף אחד מהם זכות קנויה (השוו: עניין הרמן, שם, בעמ' 820-818). גם בעובדה שהעותר דורג על ידי העובדים במקום גבוה מזה של המשיב 3 (אוברקוביץ' - ש.פ) אין כדי לשנות, שכן כבר נפסק בעבר כי אין השרים כבולים או מחויבים לבחור במועמדים שדורגו במקומות הראשונים על ידי העובדים".
לדבריו, "קריאת הנימוקים שהובילו לבחירתו של המשיב 3 מלמדת כי הבחירה נעשתה מתוך שיקולים ענייניים הנוגעים לדרישות התפקיד ומהדברים לא עולה כי שיקולים זרים הנחו את השרים בבחירתם. זהו המקום גם לציין כי הוועדה לבדיקת מינויים בחנה בהתאם לתפקידיה על פי סעיף 18ב(ג) לחוק החברות הממשלתיות את כשירותו של המשיב 3 ומצאה שהוא כשיר בכפוף להתחייבותו להימנע מניגוד עניינים".
השופטת חיות, אשר הצטרפה לדעת השופט דנציגר, הוסיפה אף היא, כי "העובדה שסברנו כי יש מקום לקבלת הסברים מאת השרים על דבר העדפת אוברקוביץ על פני העותר, אין בה לדידי כדי להצביע על עמדה בדבר היפוך נטל הראיה או בדבר קיומו של ספק מהותי או חשד ממשי לקיומם של שיקולים זרים, אלא אך ורק על הצורך לחדד ולפרט את שיקולי השרים, משום שכתב התשובה אשר נתמך כאמור בתצהירי עוזרי השרים דאז וכן טיעוני ב"כ המדינה שהוצגו בפנינו על פה, לא היו מספקים. מתקשה אני לקבל בהקשר זה את גישתו של חברי השופט לוי לפיה נוכח מעמדה של חברת החשמל במשק הישראלי "לעולם קיים חשש, אשר יש להקדים ולהפריכו, כי יש מי שיבקש להשתמש בעוצמתה של חברה זו להשגתם של יעדים, שבינם לבין משק החשמל אין דבר וחצי דבר".