בבית משפט השלום בירושלים, גזר השופט יצחק שמעוני מאסר בפועל של תשעה חודשם על השייח ראאד סאלח בגין השתתפות בהתפרעות ותקיפת שוטר כדי להכשילו בעת ארועים בסמוך להר הבית. כמו כן הושתו עליו מאסר על תנאי למשך 6 חודשים וכן חוייב סלאח לפצות את שוטר יגאל זינגר פיצוי כספי בסך 7,500 ₪.
בכתב הכרעת הדין שעסק באירועי יום 7.2.07, אז השתתף סלאח בהתקהלות אסורה בסמוך להר הבית מתאר השופט את האירועים וכותב:
"על רקע ביצוע עבודות שיפוץ סמוך להר הבית, החלו מתקהלים לנהוג באופן שהפר את השלום, התעמתו עם שוטרים בנסותם להיכנס לשטח העבודות, גידפו, צעקו ודחפו את שוטרים. למקום הגיעו כ-30 איש שהשתתפו בהתפרעות ובראשם הנאשם (השייח').
בתוך כך, צעק הנאשם כי יש להפסיק את העבודות וגידף את השוטרים. בתגובה להתפרעות, התייצבו השוטרים בשורה לאורך הכביש והמדרכה על מנת למנוע מעבר המתפרעים לכיוון שער האשפות והתקדמו בשורה במטרה להדוף את המתפרעים לכיוון סילואן. שהחל אחד המתפרעים לקלל ולגדף, הורה מפקד הכוח יוסי פריינטה לעכבו, אך בשלב זה הורה הנאשם לשאר המתפרעים לשבת ארצה על הכביש ולסרב להתפנות, ואף הוא עצמו התיישב על הכביש.
בהמשך, הנאשם התקרב לשוטר יגאל זינגר, אשר הוצב במקום לשם חסימת המעבר, ותקף אותו בכך שירק בפניו תוך שאמר: "אתם גזענים ורוצחים אין לכם כבוד". במעשים אלו תקף הנאשם את השוטרים הנ"ל בעת מילוי תפקידם ובכוונה להכשילם מלמלאו.
באותן נסיבות, הנאשם 2 צעק, דחף וקילל את השוטרים בדרישה שיאפשרו לו להיכנס לתוך הר הבית (לבסוף, זוכה הנאשם 2 מעבירה זו מחמת הספק). משניסה השוטר אליהו בן גיגי לעוצרו, החלו שאר המתפרעים למנוע מעצרו במשיכתו מידיהם, עד שהיה צורך לכבלו בהיותו שכוב על הארץ".
לאחר שגולל השופט את מסכת הטענות של הצדדים סיכם וכתב:
"הנאשם, לא רק שהשתתף בהתפרעות, אלא גם ירק בפניו של השוטר כדרך להביע את הבוז שהוא חש לשוטרים, ומעשהו מתיישב עם משנתו אותה הרצה בעת מסירת עדותו בשלב הראיות, ובסיכומים מפי סניגוריו, לפיה הוא חש בוז על הפשע וההרס שמתבצע במסגד אל אקצה. התרשמתי שבמקרה זה, כוונתו של הנאשם היתה, כפי שהביע אותה בעצמו, לפגוע לא רק באותו שוטר אלא בכל מה שהוא מייצג, בחוק ושמירתו וכן במדינת ישראל עצמה, אשר היא "הפושעת" האמיתית לגבי דידו.
הנאשם הגיע למקום כדי למחות על העבודות שבוצעו באיזור, וקרא לתומכיו, עובר לאירוע, לבוא להפגין ולמחות על העבודות במקום. גם במהלך ההתפרעות, היה הנאשם המנהיג והגורם הדומיננטי. בהתנהגותו התסיס את יתר המתקהלים וטענתו שביקש להרגיע את יתר המתקהלים על ידי הושבתם על הכביש, נדחתה על ידי מכל וכל, כמפורט בהכרעת הדין.
נוסף על כך, מהיכרותו עם המקום וחשיבותו לו, ברי כי הנאשם ידע מהו פוטנציאל ההתלקחות במקום, ועל אף שידע מה תהיה משמעות מעשיו, הוביל במקום התפרעות ותקף את השוטר.
אמנם חופש הביטוי זוכה להגנת המחוקק הישראלי ובתי המשפט, אך מעשיו של הנאשם לא נשארו בגדר מחאה לגיטימית. את מחאתו ודבריו, הוציא הנאשם אל הפועל, בתקיפת השוטר ביריקה ובהתפרעות שלא כחוק.
התנהגותו של הנאשם במהלך המשפט, צחוקו עם תיאור התקיפה על ידי השוטר המותקף, מעידים על הבוז שהוא חש לחוק אותו מייצג השוטר, על אדישותו וחוסר האיכפתיות למעשים שביצע והשלכותיהם".
עוד מציין השופט כי "הנאשם לא הודה במעשיו, לא הביע חרטה במהלך המשפט ובחר בעדותו להתרכז ולהבהיר שוב ושוב כי הפושע הוא מדינת ישראל ושוטריה אשר איפשרו את ביצוע העבודות בהר הבית, ולא הוא עצמו".
בהמשך הדברים קבע השופט שמעוני כי "מעשיו של הנאשם אינם פוגעים בכבודו של השוטר לבדו, אלא מביעים שנאה ובוז ללובשי המדים המייצגים את שלטון החוק במדינת ישראל ואושיות השלטון עצמו. העובדה שהנאשם ביצע את המיוחס לו על רקע אידיאולוגי, גם היא מהווה שיקול לחומרה. הנאשם אינו אדם אנונימי ופרטי, אלא איש דת, מטיף ומנהיג לקהלו ועיני רבים נשואות אליו. הוא מהווה מודל לחיקוי עבור תומכיו, וככזה מעשיו נבחנים על ידם ונראים למרחוק".
"נוסף על אלה, אין זו העבירה הראשונה בה מורשע הנאשם. יצויין, כי ביחס להרשעותיו הקודמות של הנאשם, אשר הסניגורים טענו כי חלקן נמחקו ואל ליתן להם משקל, הרי שמצאתי שבהיות העבירות האחרונות בהן הורשע הנאשם ואשר דינו נגזר בגינן ביום 12.1.05 בבית המשפט המחוזי, עבירות חמורות כשלעצמן, הרי שהצורך לדון בעבירות הקודמות להן, אשר חומרתן פחותה, מתייתר".