למדו שצריך להיעלב
זה נראה שהתורכים אפילו לא ידעו שהם צריכים להיעלב עד שהגיעה התקשורת הישראלית והודיעה להם על זה. רבות העדויות מתורכיה עצמה על כך שעד שלא התקשרו החבר'ה מהתקשורת הישראלית לדרוש תגובה תורכית הולמת אף אחד שם לא בדיוק שם לב למהומה. אפילו השגריר ה"מושפל" היה נראה מחוייך, נינוח ואפילו מבודח מהסיטואציה עד שסיפרו לו שהוא צריך להיעלב מהאירוע. תוכלו לשאול את שגרירי ישראל בעולם המוסלמי ותגלו כמה פעמים הם הושפלו באופנים כאלה ואחרים, אבל אותנו הדבר הזה ממש לא מעניין. אותנו מעניין רק כבודו של השגריר התורכי, ולכן העדיפו כלי התקשורת שלנו לשוב ולמדוד סנטימטרים בכורסא שלו, ולהטריד כל גורם תורכי רשמי ולתבוע ממנו להיעלב כדבעי ולזעום כראוי כדי לייצר את הכותרת הבאה. מ'כפת להם להוסיף ולשפוך שמן למדורת היחסים ישראל-תורכיה. להם יש את הדבר החשוב ביותר – הסיפור החדשותי הבא, ולמען מולך הסיפור החדשותי אפשר להקריב כל דבר.
ולמה אני נטפל לתקשורת? הרי מדובר לכאורה בדיווח לגיטימי?
כי כל איש תקשורת אחראי היה מבין שמלמוליו בעברית של איילון מתחת לשפם לכיוונו של הצלם, אותם מלמולים שבהם הוא מבהיר שלא ילחץ לשגריר יד וכל אותם תדרוכי טרום צילום, כל אלה אמורים היו להישאר בחדר העריכה. כולם יודעים שלפני עשרות ומאות צילומים נאמר תדריך ברמה כזו או אחרת ובו קובעים מה לצלם ומה לא, והדברים לא יוצאים לציבור הרחב, כי מדובר בחלק מחוקי המשחק. כל איש תקשורת אחראי היה מבין שמדובר בחומר נפץ כמו עוד הרבה חומרי נפץ שבהסכם הג'נטלמני בין תקשורת לאנשי ציבור כתוב באותיות שקופות שהם לא יוצאים החוצה, לא בגלל כבודו של איש הציבור אלא בגלל האחריות כלפי המדינה, אבל לך תמצא איש תקשורת אחראי בימים אלה...
בהקשר זה חשוב לציין את אודי סגל, איש חדשות ערוץ 2, שפתח דיון בגלי צה"ל על הנושא במילים "קודם כל חשוב לזכור שמגיע להם", לתורכים. אמר והזכיר את ההתבטאויות האנטישמיות ואת עלילות הדם המופצות בתורכיה כמעט מדי יום. אחר כך דאג סגל להשתלב באווירת העליהום על דני איילון, אבל לפחות נתן את ההקדמה הנדרשת.
בית קברות לידיעות מביכות
ליבי על מספר כתבים ב-YNET. מסכנים. הם מביאים סיפורים לא רעים אבל איפשהו במערכת שלהם מחליטים שהם פשוט לא אוהבים את הסיפורים הללו, אז זורקים אותם עמוק לטורי המקומונים של האתר, ובכך מרוויחים שני רווחים – גם מדווחים וגם מעלימים.
זה מה שקרה עם סיפור מנהל תיכון עירוני א' בתל אביב שכזכור לא רק הביע בפני תלמידיו עמדות פוליטיות שמאליות, לא רק תקף את מדיניות צה"ל ביו"ש, אלא גם דאג לעודד את תלמידיו לפעילות אקטיבית נגד הכיבוש הנורא. הבינו אנשי YNET שהסיפור הזה עלול לסבך את כבוד המנהל שהביע בעצם את הדעות שלהם עצמם, ולכן מיקמו את הידיעה הזו במקומונים של האתר, למרות שמדובר בדיווח חשוב לכלל האוכלוסייה (לא ראיתי שאת הסיפור על ישיבת הר ברכה טמנו עמוק במקומון יו"ש). כך גם עשו השבוע לסיפור על היות דן ורד, מי שהורשע ונכלא בעוון בגידה וחבירה לארגון טרור ערבי, מורה למתמטיקה בבית הספר עירוני ד' בתל אביב.
גם כאן דחפו את הסיפור הזה לבית הקברות החדשותי של YNET, כלומר למדורי המקומונים, וכך לאכזבת איתי אילנאי, הכתב שדיווח על העניין, שוב הועלם סיפור שאמור היה לעניין את כלל האוכלוסייה ובעיקר את שר החינוך, ועדת החינוך של הכנסת, ראש עיריית תל אביב ושאר אח"מים שבאופן טבעי היו אמורים להידרש לתגובה לעניין.
אין מה לעשות. זו הדרך להתמודד עם ידיעות שלא נעים לדווח עליהם, זו תורת הקברנות על רגל אחת.
(אגב, לשאלת רבים - לפחות שניים מהאישים המוזכרים התבקשו להתראיין על הנושא. אני עדיין ממתין לתשובתם)
מה שנשאר בחדר העריכה
ביום שישי שעבר תפסו העימותים ליד נווה צוף את הכותרות. האירועים שם דווחו באריכות ולכן, כך נראה לי, אין צורך להפליג בתזכורות.
הדיווחים הטלוויזיוניים סביב האירועים הללו ניזונו, כך הסתבר, מפלשתינים שהגיעו למקום חמושים במצלמות, אלא שיש לא מעט חומר שצולם על ידי אותם צלמים פלשתיניים ונותר על ריצפת חדרי העריכה בערוצים 2 ו-10. אנשי ועד מתיישבי בנימין צפו בדיווחי הערוצים הללו, ערכו השוואה קלילה וגילו איך נראה חדר עריכה חדשותי במדינת ישראל. הם שלחו לנו את שני הקטעים ששידרו הערוצים הללו וצירפו להם גם את הקטע המקורי והמלא שצולם בשטח, קטע שפורסם על ידי הצלמים עצמם כחלק מטפיחת השכם העצמית, לאמור 'ראו מה עשינו לחיילי צה"ל'.
אז בואו גם אתם למסע המצולם בין שלוש גרסאות של אותו אירוע ואולי תבינו בעצמכם מה מצנזרים בחדשות שאתם רואים ומה מוצג בפניכם, ובין השאר גם תלמדו מה לא היה ובכל זאת נכנס לחדשות....
הנה לכם הדיווח בערוץ 2:
לכאורה הכול ברור: יצאו פלשתינים להפגנה והצבא מרחיק אותם באמצעים כמו רימוני הלם וגז, ואז "תושבי נווה צוף מגיעים ומתגרים בפלשתינים", כפי שאומר ניר דבורין ברקע. מי ששומע כבר שכח שהכתבה החלה עם הצתת הסוכה של תושבי נווה צוף על ידי הפלשתינים. וכן הלאה וכן הלאה "מלחמת התודעה הפלשתינית", מכונה האירוע הזה על ידי דבורין...
והנה לכם הדיווח בערוץ 10, דיווח שזכה לכותרת הבאה שמבהירה לנו מראש מי האשם באירוע - המתנחלים:
ועכשיו, אחרי שהבנתם שהמתנחלים הם המיידים אבנים ומפריעים להפגנה פלשתינית בלתי אלימה, ואחרי שראיתם שמול חוסר האלימות הזה מפעילים כוחות הביטחון אמצעי לחימה, "רימוני גז מדמיע, רימוני הלם, כדורי גומי מטווח אפס ולפעמים אפילו איזה כת רובה", כמאמר אור הלר שנשמע מזועזע ממה שהוא מגדיר כ"איפה ואיפה" ביחס למתנחלים מול היחס לערבים. וכעת, לאחר שלא רק ששמעתם על כך אלא שאפילו ראיתם את הדברים, קחו לכם עוד שמונה וחצי דקות ותראו את הקטע המלא. תראו שם באיזה מציאות מטורפת עמדו שם החיילים, מול עשרות פלשתינים מתגרים, מכים ומקללים. תראו את ההשתלטות שלהם על הג'יפ הצבאי, מעשה שבכל מדינה אחרת היה מביא את נהג הג'יפ לדרוס כמה מהם. תראו איך בידיים חשופות הגיבו החיילים והמג"בניקים למתרחש, תראו את המכות שמקבלים חיילי צה"ל ולוחמי מג"ב, וסביר להניח שתבינו למה הגיב הקצין שדבריו שודרו בערוץ 10 כפי שהגיב וקבע שהוא רואה את תפקידו להגן על העם שלו ולא על הערבים, דברים שדובר צה"ל חש צורך להבהיר שצה"ל מתנער מהם, כאילו הביע הקצין הזדהות עם אחמדיניג'אד או משהו כזה.
הנה לכם הקטע המלא, שופו הביטו וראו:
וכמובן, שוב תודה לוועד מתיישבי בנימין על ההשוואה והפניית תשומת הלב.
ועוד הערה קטנה ודרמטית ביותר: באתר 'לאטמה' התמקדו בדיווח על הכתבה של אור הלר בערוץ 10 והוסיפו את הפרט המדהים הבא - הקטע שבו מתבטא הקצין נגד אנשי 'בצלם' הוא קטע שנגזר מדיווח ישן מלפני כמה שבועות. לא קשור בכלל לאירוע ליד נווה צוף ביום שישי שעבר. ועכשיו, מה אתם אומרים? אפשר לסמוך על החדשות?
העסקה מתרחקת?
ב'מעריב' החליטו שבלי שחרור כל המחבלים שהחמאס דורש אין סיכוי שגלעד שליט ישוחרר. זו כנראה הסיבה שהצמידו את הכותרת האדומה "העסקה לשחרור שליט מתרחקת" להחלטת נתניהו שלא לוותר יותר ולא לקבל את תכתיב החמאס.
המשפט האדום הזה הוא בעצם הפובליציסטיקה של העיתון שיכול היה לחשוב בדיוק ההיפך. אולי העסקה דווקא מתקרבת כי החמאס מבין שזהו. תם עידן הסחטנות ועכשיו צריך להכריע והם יודעים שיש להם הרבה מה להפסיד וזו דווקא הסיבה שהעסקה מתקרבת? אבל לא. ב'מעריב' החליטו – או כניעה או שאין עסקה.
ממשיך בדרכו, אמנון לוי
בתכניתו 'שומר מסך' המשיך אמנון לוי לתקוף את היהדות, הפעם, לאחר שעבר בתכניות קודמות על סוגיית הייבום, על סוגיית הגיוס לצה"ל ועוד ועוד, הגיע שלב הממזרים.
לוי תיאר את מצוקתם (האמיתית יש לשער) של אבות המנותקים מילדיהם בשל הבעיה הזו. לא אאריך יתר על המידה בדברים. רק נציין שלוי עצמו הסביר לקראת סופה של הכתבה שבתי הדין הרבניים יוצאים בסיפור הזה נאורים הרבה יותר ממה שנדמה, והבקיאים בסוגיה ההלכתית הזו יודעים היטב מדוע. סביר להניח שאם האבות המנותקים לא אשמים והאמהות שהתנהלו באופן בלתי מהוגן גם הן לא אשמות וגם בתי הדין הרבניים לא אשמים, מה שנותר הוא להבין שההלכה היהודית היא האשמה במצוקה שכן היא זו ש"המציאה" את המונח המסבך הזה "ממזר", וככל הנראה רק התנערות מההלכה הזו תקל את חיי כולנו, כך על פי מסקנותיו המתבקשות של המשדר.
כיוון שכך הייתי מצפה שיקדיש אמנון לוי ולו דקה וחצי בסופו של המשדר הזה לטובת הסבר שיבוא מאחד מרבני הארץ שיסביר את ההיגיון ההלכתי של האירוע הזה, אבל לא. תגובה שתצנן מעט את הזעם כלפי ההלכה לא זכו צופיו של אמנון לוי לקבל. למה? ככה.
לא מבין מה החשש
הנה לכם כלשונם דבריו של ידיד הטור הנאמן, עידו כהן, על מבזק ב-YNET. נראה לי שאין צורך להוסיף ולו מילה לדבריו: "בבית חנון ארע פיצוץ ממנו נהרגו שני מחבלים מהחמאס, ולי לא נותר אלא לתהות ממה בדיוק חוששים באתר Ynet?".
תתעדכנו חברים תתעדכנו
לתשומת לב אנשי 'ידיעות אחרונות' – האיש שעומד ליד הנשיא לשעבר קצב הוא לא אחד מבניו כפי שכתבתם, אלא אחיו, ליאור. רק שתדעו.
מבקר הקולנוע
ובגלי צה"ל דיווח בר שם-אור על הביקורת הקטלנית של הוותיקן על הסרט התלת מימדי 'אוואטר'. את הביקורת פרסם ביטאון הוותיקן לאחר שהאפיפיור בנדיקטוס ה-16 ראה את הסרט ולא אהב אותו. אין בעיה. דיווח לגיטימי. רק מה, אם אפשר שכשמדווחים על האירוע לא לסכם אותו במילים ש"נציגו של האל עלי אדמות לא אהב את הסרט". יש כאן בארץ הזו די אנשים שסבורים שמרחק גדול יש בין מבקר הקולנוע החדש לבית בנדיקטוס לבין האל.
לקראת העשור הבא
תחת הכותרת הארוכה "15 דברים שצפויים להיעלם סופית עד חורף 2020" הציב יהודה נוריאל רשימת פריטים שההגיון מחייב את היעלמותם כמו דיסקים, חנויות לפיתוח תמונות, פקסימיליה, פותחני קופסאות ועוד, ולרשימה הזו הוסיף גם את ה"התנחלויות" ובדברי ההסבר כתב "כן, בטח", כתב ולא יסף.
אז מכאן נשגר למר נוריאל המלצה לקרוא את ספרם של אורי אורבך וחגי סגל 'והיום עוטפים בזה דגים' ודי לחכימא...
גולשים זריזים יש לנו
ואי אפשר בלי הפאדיחונת שהייתה השבוע לנו, כאן בערוץ 7. הנה היא לפניכם כפי שהועתקה באתר 'רוטר'. האירוע תוקן כשתי דקות לאחר שהועלה לאתר, אך כבר נקלט במחשבם של הגולשים הערניים שלנו, ועל כך יש לברך אותם, כמובן:
המלצה לחיים ארוכים
ולסיום כותרת חשובה מהעמוד האחורי של 'ידיעות אחרונות', למקרה שלא ראיתם: