בית הדין לעבודה פסק סכום תקדימי של 123 אלף שקלים לעובדת שעבדה חודש וחצי בחברת השמת עובדים סיעודיים אצל קשישים, ופוטרה 3 ימים לאחר שדיווחה על הריונה. בית המשפט דחה את טענת המעסיק כי העבודה עלולה לסכן את האם והעובר כיוון שהיא כרוכה, בין השאר בעלייה במדרגות למשרדי החברה.
בפסק הדין התייחסה השופטת לשאלה האם על אישה חלה החובה לדווח למעסיק על הריונה, בטרם קבלתה לעבודה ולדברים שאמר מעסיקה של התובעת: "אם הייתי יודע מראש שהיא בהריון לתפקיד הספציפי הזה לא הייתי מגייס אותה". בהתייחס לכך, נכתב בפסק הדין: "אנו סבורים כי חיוב העובדת לגלות את עובדת הריונה במו"מ לקבלתה לעבודה...מביא לתוצאה של פגיעה בעקרון השוויון וזכותה של העובדת לעבודה ללא הפליה מטעמי מין והורות".
יש לציין כי בית הדין קבע באופן מפורש כי המעסיק פיטר את העובדת אך ורק משום הריונה, וכי עד שידע על הריונה הוא היה שבע רצון מתפקודה. השופטים דחו מכל וכל את טענת המעסיק לפיה העובדת פעלה תוך "תכנון מוקדם, קר רוח תוך הסתרת פרטים רלוונטיים" ופסקו בצורה מפורשת כי אין לחייב מועמדת לעבודה לגלות את עובדת הריונה, אלא בנסיבות חריגות: "...העובדה כי העובדת בהריון אינה רלוונטית ואינה אמורה להיות שיקול בקבלתה או אי קבלתה של העובדת לעבודה".
עוד נכתב בפס"ד: "על המעסיק לשאת בהשלכות הניהוליות והכלכליות הנובעות מזכותה של האישה העובדת לשוויון ואל לו לשקול השלכות אלה בעת קבלת ההחלטה אם לקבל את העובדת ההרה לעבודה אם לאו".
עו"ד שיר-אל נקדימון, חברת הפורום המשפטי של שדולת הנשים בישראל: "פסק הדין מחזק את זכותה של מועמדת לעבודה שלא לספר על הריונה בראיון, וקובע שהכלל הוא שאישה מועמדת לעבודה אינה חייבת לספר שהיא בהריון, שכן נסיון החיים מלמד כי מועמדת לעבודה שתספר על הריונה בראיון, לא תתקבל לעבודה, וכך תופלה לרעה אל מול מועמדות אחרות.
"בנוסף, פסק הדין קובע במפורש כי גילוי ההריון במועד הראיון מהווה גם פגיעה בפרטיות העובדת. פסק הדין קובע במפורש כי גם אם העדרות העובדת לצורך חופשת הלידה או בדיקות בהריון מטילים נטל כלכלי מסוים על המעביד, הרי שעליו לשאת בכך כאיזון לעקרון השוויון. מדובר במקרה נוסף בו בית הדין הנכבד מעביר מסר חברתי חשוב לפיו השוויון קודם לשיקולים כלכליים, ועל כל אחד ואחד מאיתנו לקדם את השוויון בד' אמותיו"