מכון משואה ללימודי השואה העניק אתמול את הפרס הראשון לסרט עדות שהפיקו תלמידות בית הספר התיכון "אורט ע"ש יצחק רבין" בגן-יבנה, על סבתה של אחת מהן.
סרטן של בשמת קרויטורו, חן חיות ותמר מרקס, בוגרות מגמת התקשורת בבית הספר "אורט ע"ש יצחק רבין" בגן-יבנה זכה אתמול במקום הראשון בקטגוריית סרטי עדות, בתחרות השנתית של המכון ללימודי השואה "משואה", משרד החינוך וועידת התביעות.
את הסרט הפיקו במסגרת מטלות מגמת התקשורת בבית הספר, פרוייקט בו קיבלו ציון 100 בבחינת הבגרות.
אף אחת מן היוצרות הצעירות לא זכו להגיע לטקס המרגש שהתקיים אמש בשל שירותן הצבאי. בשמת הבימאית, שהסרט עוסק בסבתה, משמשת כמ"כית טירונים. לכן עלו לקבל את הפרס במקומה הסבתא שולמית קרויטורו, ההורים, מנהל בית הספר חיים איזנר ומנהל מגמת התקשורת עמרם רומם.
סרט העדות בן 8 הדקות, נבחר מבין כ-40 סרטים שהוצעו על ידי בתי ספר ברחבי המדינה.
הסרט, כאמור, עוסק בעדותה של שולמית קרויטורו מול נכדתה בשמת. שולמית שהיתה בת 12 ואחותה בת ה-9 היו היחידות מכל המשפחה שנספתה בשואה ברומניה. לפני לכתו למחנות המוות ציווה אביה שתשמור על אחותה הצעירה. לימים התברר כי הוראה זו היתה גם צוואתו.
בתום המלחמה, הנערות שוחררו מהמחנות וחזרו ברגל לחפש את הוריהן ואת ביתן, במסע רגלי בו חצו שתי מדינות עד שהגיעו לבוקרשט שברומניה. את הבית הצליחו למצוא אך לא נכנסו אליו מאחר שכבר אוכלס ברומנים והנערות חששו לחייהן.
בשנת 1946 עלו ארצה עם עליית הנוער ושוכנו בקיבוץ רמת דוד.
המסר העיקרי של הסרט היה סגירת מעגל, כשמו של הסרט - סגירת מעגל בין סבתא שעברה, סבלה ושרדה את השואה לבין נכדתה שהחליטה לעשות סרט על הסבתא וזכתה להבין ולהכיר טוב יותר את הסבתא דרכו. הסרט עוסק בסיפור התמודדותה לאורך השנים, בתחושותיה וגעגועיה של שולמית. הדיבור למצלמה קירב מאד בין הנכדה לסבתה, וכמו ששולמית אומרת בסרט: "אם לא אדבר עכשיו, מתי אדבר"...