שופט ביהמ"ש המחוזי בחיפה, עודד גרשון, גזר הבוקר (רביעי) על איברהים פקיה תושב ירושלים בן 24 עשר שנות מאסר ותשעה חודשים בפועל.
פקיה הורשע בעבירות סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, הכשלת שוטר בשעת מילוי תפקידו, הסעת תושבים זרים, הסעת נוסעים מעל המותר, נהיגה ללא רשיון נהיגה, התחזות כאדם אחר, התחזות כבעל תעודה, שיבוש מהלכי משפט, וקבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות.
ביום 6.4.2009, בשעות הבוקר, נהג פקיה ברכבו והסיע מאזור ענתה שבבנימין לתוך ערי ישראל כ-15 נוסעים פלסטינים שישבו על רצפת הרכב, מבלי שהיו בידיהם אישורי כניסה ו/או שהייה בישראל, שעה שבהתאם לתנאי הרישיונות מותר להסיע ברכב עד 8 נוסעים בלבד.
באזור הכפר ערערה, פנו אליו שני שוטרים במדי משטרה שנסעו אותה שעה בניידת משטרתית כחול לבן וביקשו לברר עימו את זהותו. במעמד זה, הציג עצמו הנאשם כאיברהים בעל הרכב. אחד השוטרים ירד מהניידת לכיוון הנאשם ובשלב זה פתח הנאשם בנסיעה מהירה בת עשרות מטרים לאחור והחל נמלט מהשוטרים. השוטרים דלקו אחריו בניידת תוך הפעלת אורות כחולים מהבהבים, כריזה וסימון לנאשם לעצור בצד הדרך, אך הנאשם לא שעה להוראתם, הוריד במהירות את התושבים הזרים מהרכב והמשיך במנוסתו ברכב מפני השוטרים.
המרדף אחר הנאשם נמשך והתנהל לאורך כ- 39 ק"מ בדרכים הומות אדם, כביש חוצה ישראל ודרכים הסמוכות לו ובמהלכו נהג הנאשם בפראות, במהירות העולה על המותר, תוך שהסיט כלי רכב מנתיב נסיעתם, גרם לבלימות פתע, פגע בשני כלי רכב נוסעים, סטה לימין ולשמאל בצורה מסוכנת, בלם בלימות פתע, נסע בשוליים מימין ומשמאל, לא ציית לתמרורי עצור וזכות קדימה, נסע כנגד כיוון התנועה, תוך ביצוע פניית פרסה אסורה על אי תנועה וחצה צומת ברמזור אדום. במרדף השתתפו כוחות רבים והוצבו מחסומים בדרך וסמוך לכלא אייל נעצר הנאשם.
כמו כן, הנאשם אינו מורשה לנהיגה על פי דין ובעת מעצרו בזירה, בתום המרדף הזדהה בכזב בפני השוטרים כאחיו, מועתצם פקיה , בעל פה ובאמצעות רישיון הנהיגה של מועתצם. כך עשה גם בפני הקצין הממונה בתחנת משטרת עירון, וכן בחקירותיו במשטרה, ובמהלך ימי מעצרו בפני החוקרים. חקירתו התנהלה בהתאם למצג הכוזב הנ"ל והמשטרה אף ביצעה פעולות לצורך איתורו של הנאשם בכדי לגבות את הודעתו כבעל הרכב.
במסגרת דיוני בית משפט השלום בחדרה בעניין הארכת מעצרו בשלושה תאריכים שונים הזדהה הנאשם בכזב בפני בית המשפט כמועתצם ובעקבות המצג הכוזב הוגשו לבית המשפט המחוזי בחיפה כתב אישום ובקשת מעצר עד תום ההליכים כנגד מועתצם. גם במסגרת דיוני בית המשפט המחוזי בחיפה בתיק זה, הזדהה הנאשם בכזב בפני בית המשפט כמועתצם ובהתאם התנהלו הדיונים.
השופט גרשון ציין בגזר הדין כי דומה שהנאשם "המריא", בהתנהגותו הנלוזה המתוארת בכתב האישום המתוקן, לשיאים חדשים של חוצפה, עזות מצח וזלזול מוחלט בחוק וברשויות האכיפה.
"הנאשם, כך עולה מדברי סניגורו המלומד, "בסך הכל" הסיע שוהים בלתי חוקיים כדי לפרנס את בני משפחתו. נראה שלשיטת הסניגור המלומד העובדה שאדם רוצה לפרנס את משפחתו מזכה אותו בהפרת חוק הכניסה לישראל על ידי הכנסת 15 שוהים בלתי חוקיים לתחומי המדינה שלא כחוק; מצדיקה את הפרת פקודת התעבורה ותקנותיה על ידי הסעת מספר נוסעים רב מעל למותר בתוך הרכב הנדון; מתירה לנאשם לנהוג ברכב מנועי למרות שמעולם לא קבל רישיון נהיגה; מסמיכה את הנאשם לנהוג ברכב תוך סיכון חיי אדם וכלי רכב המשתמשים בדרך בצורה מופקרת, תוך התעלמות מוחלטת מתמרורים, מתקנות ומכללי נהיגה בסיסיים, אגב פגיעה בכלי רכב נוסעים;
הנאשם, כך עולה מן העובדות בהן הודה, "מצפצף" על החוק ועל המופקדים על שמירתו ואכיפתו. הנאשם עשה מעשים כדי להכשיל את השוטרים בעת שאלו מילאו את תפקידם כחוק; הוא גרם לכוחות משטרה גדולים לקחת חלק במרדף אחריו על פני 39 ק"מ בדרכים הומות אדם, לרבות כביש חוצה ישראל ודרכים סמוכות, עד אשר נעצר. משנעצר, הציג עצמו בקור רוח כאדם אחר תוך שימוש ברישיון הנהיגה של אחיו. הוא גרם לכך שהחקירה וההעמדה לדין יעשו ביחס לאדם אחר, שאיננו הנאשם. הנאשם אף לא היסס להתייצב בפני בתי המשפט השונים שדנו בעניינו (הן בבית משפט השלום והן בבית המשפט המחוזי) ולהציג עצמו בפניהם בשם אחר, היינו, בשמו של אחיו", כתב.
"ואם לא די בכך, הנה, עיון בהרשעותיו הקודמות של הנאשם מלמד כי מדובר בעבריין רצידיביסט: הוא כבר נדון והורשע בבית המשפט המחוזי בירושלים בגין עבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה; הוא כבר נדון והורשע בעבר גם בגין נהיגה ללא רישיון נהיגה וגם בגין נהיגה בזמן פסילה. זאת ואף זאת: הנאשם נדון בעבר לעונשי מאסר בפועל ועל תנאי. דומה שעונשים אלו לא היה בהם כדי להרתיעו מלשוב ולעבור עבירות. יש להצטער על כך שהנאשם לא הפיק את הלקח ממפגשיו הקודמים עם בתי המשפט ומן ההליכים המשפטיים וההזדמנויות שניתנו לו בעבר. עובדות כתב האישום בהן הודה הנאשם מלמדות על כך שהנאשם מסוכן לציבור וכי נכון יהיה לאוסרו מאחורי סורג ובריח כדי להרחיקו מן הציבור לתקופה ממושכת לבל ימשיך להפר את חוקי המדינה, לעבור עבירות ולסכן את הבריות".
השופט גרשון ציין כי התרשם כי הנאשם הינו אדם מניפולטיבי שאין לו כל קושי להביע, מילולית, חרטה, אך דומה כי אין מאחורי המילים הריקות ולא כלום. מדובר ב"דמעות תנין".
השופט ציין בהחלטתו "סבורני כי בבוא בית המשפט לענוש נאשם כמו זה שלפני, השם ללעג ולצחוק את החוק ואת אוכפיו, שומה על בית המשפט ליתן משקל לרצונו של המחוקק כאשר קבע את מידת העונשים שקבע בספר החוקים, ולבטא את הדבר בעונש שיושת על הנאשם. ואמנם, כך אעשה".
בסוף גזה"ד ציין השופט כי נקודת הזכות היחידה שאפשר לזקוף לזכותו של הנאשם היא העובדה שהודה בעובדות כתב האישום המתוקן, מנע את הצורך בשמיעת ראיות ובכך חסך מזמנו של בית המשפט וכי הדבר נלקח בחשבון לקולא. השופט הדגיש כי אלמלא כן היה משית על הנאשם עונש חמור יותר.