תנועת אומ"ץ תובעת למנוע את מינויה של גליה מאור ליו"ר דירקטוריון בנק לאומי. אם תביעתה לא תיענה, תשקול התנועה לעתור לבג"צ.
"תנועת "אומץ" סבורה, כי מינוי כזה יהיה בניגוד מפורש לחוק וממילא בניגוד לכללי המינהל התקין: הכללים למינוי דירקטורים בבנקים נקבעו בחוק המניות הבנקאיות שבהסדר, התשנ"ד-1993 [להלן החוק] ולפי כללים אלה חלה תקופת צינון על הגברת גליה מאור הפוסלת את מועמדותה לתפקיד דירקטור חיצוני בבנק לאומי. לשון החוק היא ברורה: סעיף 17(ג) לחוק קובע כי הוראות סעיף 12(ג) לחוק יחולו לגבי האישים שניתן לכללם ברשימת המועמדים לכהן כדירקטורים בבנקים, שמכין הועד הציבורי", נכתב.
"הסעיפים שבחוק החברות שהחליף את פקודת החברות, ובדומה למילות הפקודה, אוסרים קיום זיקה בין מועמד לתפקיד דירקטור לחברה שבה הוא אמור להתמנות. סעיף 240 (ב) לחוק החברות קובע: לא ימונה לדירקטור חיצוני יחיד שיש לו... במועד המינוי או בשנתיים שקדמו למועד המינוי זיקה לחברה..." ו"זיקה" פירושה, לפי אותו סעיף – "קיום יחסי עבודה, קיום קשרים עסקיים או מקצועיים דרך כלל או שליטה וכן כהונה כנושא משרה" מילות החוק עד כאן הן ברורות ואוסרות על מינויה של הגברת גליה מאור, כעובדת הבנק ועל כן כמי שיש לה זיקה ברורה לבנק, כדירקטורית בבנק לאומי", כתבה תנועת אומץ.
"יש גם משמעויות ציבוריות למהלך המבקש למנות את גליה מאור לתפקיד יו"ר הדירקטוריון של בנק לאומי. 15 שנה כיהנה הגב' מאור כמנכ"לית הבנק. היא בחרה לסיים את תפקידה. בכך ענתה על צורך בסיסי בתפקידים ציבוריים של תחלופה ושל רענון השורות. עתה מסתבר שלא מדובר אלא ב"תרגיל": יציאה דרך הדלת במלוא ההדר ובכניסה חזרה דרך החלון, באמצעות תרגילים וכיפוף החוק. החוק הוא ברור וגם התקינות הציבורית היא ברורה ואסור לתת יד למינוי בלתי חוקי ובלתי תקין זה".