שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, יוסף שפירא, קבע כי ניתן לךהורות על פירוק חברה, אף שנמחקה מהפנקס עקב אי תשלום אגרה, כפי שקבע חוק החברות הישן, וחדלה מלהוות ישות משפטית.
השופט קבע, כי על אף שלא ניתנה לשאלה זו תשובה מפורשת בחוק החברות החדש, הרי "נראה בעיני כי ניתן לומר שהואיל ואין מבקשים כאן החייאת חברה לצורך פעילותה מחדש אלא לצורך פירוקה, ניתן "לקצר" הדרך ולהכריז על פירוקה, שהינו למעשה הליך המשך לחיסולה. זאת מכח הסמכות הכללית שיש לבית משפט של פירוק".
המדובר בבקשה של אדם שהיה בעת ובעונה אחת גם שותף וגם שכיר בחברה, ואשר על מנת לקבל מהביטוח הלאומי תשלום עבור תביעת שכר בה זכה, חייב להציג צו בית משפט המורה על פירוק החברה.
"נראה אף בעיני כי ממילא לא ייגרם כל נזק לחברה, שכן התוצאה מיועדת לקבלת הסכום המגיע לעובד מן הביטוח הלאומי. מה גם שלא נסתרה הטענה כי החברה אינה פועלת שנים רבות, אין לה כספים או נכסים, ונראה כי מדובר למעשה בריב עתיק בין שותפים", קבע השופט שפירא.
השופט אף דחה את הטענה לפיה כבעל מניות מנוע העובד מלבקש את פירוק החברה, וקבע כי "במקרה שלפניי המבקש הינו בעל 25% ממניות החברה, ואולם הוא עבד אף כשכיר בחברה ולא היה מנהל בה, שעה שיתר בעלי המניות רשומים אף כמנהלים בחברה. יוצא אפוא שהמבקש היה גם בעל מניות וגם שכיר. בכובעו כשכיר מחזיק הוא בפסק דין חלוט נגדש החברה, ולפיכך הפסיקה דלעיל לעניין "משתתף" אינה חלה עליו. כמו כן אין כאן ניצול של הליך הפירוק לצורך פתרון מחלוקת בין בעלי שליטה בחברה, ואין כאן שימוש בהליך הפירוק "ככלי מלחמה" בידי אדם הטוען לחוב, אלא בקשה לפירוק החברה בגין חדלות פירעון".