המכס ישיב כסף לחברה ליצור מקלחונים, לאחר שסיווג את המקלחונים שייבאה לארץ כ"מבנים מזכוכית", אשר המכס עליהם הוא בגובה 12% ולא כ"מבנים מחמרן שהותקנה בהם זכוכית" אשר המכס עליהם הוא בגובה 10%.
שופט בית משפט השלום בתל אביב, מנחם קליין, קבע כי עיון בצו המכס תוך שימוש בשככל הישר, יגלה כי הסיווג הנכון הוא הסיווג לו טענה היבואנית ולא זה אשר לו טוען המכס.
"מרכיב החמרן בטובין נשוא התביעה הוא דומיננטי, מטרתו לשמש כמסילות או כצירים או כתומכות במקלחון לפתיחתו וסגירתו ולייצובו ועיצובו. על חומר זה להיות עמיד בפני חמצון (חלודה) ומשכך עליו להיות דווקא ממתכת שרמת החמצון שלה נמוכה - כחמרן. ככל שמדובר במסילות במקלחון שרמת החיכוך בהן גבוהה, אלה צריכות להיות עשויות מחומר שהחיכוך בו גורם לשחיקה מועטה כדי לאפשר תקינות ויעילות המקלחון, לכן חומרים אחרים המשתווים במחירם למחיר החמרן לא יעמדו במטלה זו ובהם לא ניתן לעשות שימוש במקלחונים מסוג זה. בעניינינו", קבע השופט.
לדבריו, "הזכוכית איננה מרכיב דומיננטי כחמרן במקלחון וניתן למצוא תחליפים, אם על ידי לוחות פלסטיים או לוחות מכל חומר אחר. מכך אני מגיע למסקנה כי החמרן הוא המרכיב העיקרי במקלחון ולא הזכוכית. אשר על כן, הדרך הנכונה לסיווג מוצר העשוי מחמרן ויש בו גם זכוכית, תחילה יש לסווג את המקלחון לפי חלק העוסק במתכות (והוא חלק 15 ) לאחריו בפרק הועסק בחמרן (והוא פרק 76 ) לאחריו יש לסווג בפרט העוסק בקונסטרוקציות מחמרן (והוא פרט 10 ) ומאחר ויש בקונסטרוקציה זו זכוכית יש להידרש גם לפרט משנה העוסק בזכוכית (הוא פרט משנה 9030)".