עורך הדין אבי תגר, מומחה לתעבורה, קובע בראיון לערוץ 7 כי עשרות אחוזים מדו"חות התעבורה ניתנים לביטול במהלך משפטי. תגר מציג סדרה של דוגמאות למצבים בהם הדו"חות עשויים להתבטל ובראשן מצב בו לא כוילה המכמונת ממנה הונפק הדו"ח כפי שמתחייב בחוק.
עוד הוא מזכיר בדבריו מצבים בהם המצלמה התמקדה ברכב אחד ואילו רכב אחר קיבל את הדו"ח, מציאות בה הדו"ח ניתן בשעות בהן הראות לקויה והמשמעות היא שאינה יכול לקלוט באופן אמיתי את פרטי הרכב.
לטעמו של תגר יתכן בהחלט שהמשטרה מתמקדת במתן דו"חות לעברייני תנועה קלים, ואילו עברייני התנועה הכבדים אינם מטופלים.
217 אלף נהגים נתפסו על מהירות מופרזת בשנת 2008 לבדה. 242 אלף נהגים נתפסו ללא חגורת בטיחות באותה שנה. לעומת זאת, כ-50 אלף עברייני תנועה כבדים ממשיכים לנהוג ללא הפרעה בכבישי ישראל למרות שרשיונם נשלל, קובע תגר המציין בהקשר זה כי רבות ממכמונות המהירות של המשטרה מוצבות בכניסה לערים וביציאה מהן, בקטעי כביש בהן הפרשי המהירות בין המותר בחוק לבין הנהיגה בפועל הם הגדולים ביותר. "הרשעת נהגים בעבירה זו, הנראית על הנייר כעבירה חמורה, אך הקשר בינה לבין נהיגה מסוכנת מוטל בספק, מגבירה את הרושם שמכמונות המהירות מוצבות על ידי המשטרה משיקולים כלכליים. יתרה מזאת", אומר עו"ד תגר, "ריבוי נתיבי התנועה בקטעי כביש אלה, גורמים לכך שרבים מדוחות המהירות המחולקים כיום לנהגים יתקשו לעמוד במבחן בית המשפט".
לדברי עו"ד תגר, נהגים רבים נקנסים על ידי משטרת התנועה למרות שספק אם ביצעו עבירת תנועה. "מעטים יודעים זאת, אך ב-30% מהעבירות בהן נתפסים נהגים בישראל, תתקשה מאד המשטרה להגיע להרשעה" אומר עו"ד תגר. "מצד שני, נהגים רבים שחשים שנעשה להם עוול, מגיעים אל בית המשפט לתעבורה ללא ייעוץ של עורכי דין, וללא ראיות מספיקות, וזוכים להרשעה מהירה, או חמור מכך, לעונש כבד אף יותר מזה שנתן להם השוטר".
תגר ממליץ לנהגים שלא לערער באופן אוטומטי על תפיסתם, אלא לעשות זאת רק אם השוטר לא עשה די לדעתם על מנת להוכיח כי עברו את העבירה. כיצד ניתן לדעת אם השוטר עשה די או לא? לשם כך הוא מציג מספר תרחישים המאפשרים לנהגים להציב בפני בית המשפט ספק סביר לביצוע עבירת תנועה:
הכביש חשוך מדי – מכמונות המהירות פועלות רק בתנאי ראות ותאורה נאותים, וכאשר אלה נפגעים התוצאות שלהן לא נחשבות מהימנות. אם הנהג יוכיח כי קטע הכביש בו נתפס היה חשוך עקב השעה המאוחרת, הדבר עשוי לחזק את הספק בביצוע עבירת תנועה על ידו.
נתיב לא נכון – קרו לא מעט מקרים בהם תיעדו שוטרים עבירת מהירות של רכב אחד, והורידו מהכביש רכב אחר. "חשוב לשים לב אם השוטר ציין את הנתיב בו נסעתם. אם מספר הנתיבים לא צוין, או הנתיב בו נסעתם לא צוין, או שצוין באופן שגוי, הדבר עשוי לשמש אתכם לערעור על עצם ביצוע עבירת התנועה".
רכב מסוג שונה – בלבול וחוסר בהירות של השוטר עלולים לגרום לו לעכב רכב מסוג אחד, ולציין בדו"ח רכב מסוג שונה. במקרה שכזה בית המשפט יתקשה להחליט אם בוצעה עבירה או לא. חשוב להדגיש שהדבר תלוי בנסיבות, ואם מדובר ברכב אשר נס מהמקום, ולא אפשר לשוטר התנועה לרשום דו"ח מסודר, בית המשפט עשוי לראות בטעות הזו טעות קולמוס.
מגבלת מרחק של המכמונת – מכמונת המהירות שבשימוש משטרת ישראל מתיימרת לספק תוצאות מהימנות רק לגבי כלי רכב המצויים בטווח של 300 מטר ממנה ומטה. המרחק מהרכב מצוין בפלט הדו"ח של המכמונת המצורף לדו"ח. אם הנהג יערער לבית המשפט על כך שטווח הבדיקה עלה על 300 מטר – הוא עשוי לצאת ללא הרשעה.
אי בהירות בנוגע לכיוון המכמונת אל הרכב – שוטר התנועה הממלא את הדו"ח חייב להקפיד ולציין את הנקודה ברכב אליה כוונה המכמונת. במקרה בו לא צוין המקום, או צוין בחוסר בהירות ("מרכז הרכב" למשל) עשוי להתעורר ספק למהימנות הבדיקה. מפסיקות שניתנו בעבר בבתי דין לתעבורה, במקרים בהם כוונו המכמונות אל פנס הרכב (הדבר אסור עקב קרינת הפנס), או אל משטח שקערורי ברכב עצמו, נטה לעיתים בית המשפט להטיל ספק במהימנות המדידה. "אם הנהג לא הודה עם תפיסתו בנהיגה במהירות מופרזת, יתקשה בית המשפט להרשיעו במקרה שכזה".
וכאמור, מצב בו המכמונת לא כוילה או טופלה כראוי – "כאשר שוטרי תנועה מזומנים אל בית המשפט בשל ערעור נהגים על הרשעתם, הם אמורים להביא עמם דוחות טיפול ותחזוקה של מכמונת המהירות בעזרתה נתפס הנהג. הדוחות הללו צריכים לאשר שהמכמונת אכן מתוחזקת ומכוילת על פי הוראות היצרן. אם השוטר יתקשה להוכיח זאת, הדבר עלול לפגוע במהימנות הבדיקה, ולשחרר את הנהג בשל ספק סביר לביצוע העבירה. כמו כן, אם לשוטר אשר ביצע את הבדיקה לא היה ניסיון רב בהפעלת המכמונת, עלול להחליש הדבר את תקפות הבדיקה. יש לציין שבית המשפט לא נוטה להכביר בפסילות מסוג זה, ועל כן לא מומלץ ללכת על קו הגנה כזה".