עיקר הסיקור הנוגע לתחום התרבותי של עליית יהודי אתיופיה בתקשורת הישראלית הדגיש את הנבערות התרבותית של העולים או את "הפליאה" מכך שהם מסוגלים לגלות מיומנויות טכנולוגיות בסיסיות, כך עולה ממחקר חדש שנערך באוניברסיטת חיפה. העולים מברה"מ לעומת זאת, זוהו כשייכים לתרבות הישראלית ולכן זוהו כ"משלנו".
"קבוצת מהגרים המרוחקת תרבותית מהחברה הקולטת זוכה לתמיכה פחותה בהגירתה, זרותה התרבותית מודגשת ואף כישלון קליטתה מוסבר על בסיס הפער התרבותי. לעומתה, קבוצת מהגרים החולקת מאפיינים תרבותיים דומים זוכה לתמיכה בהגירתה ומצופה ממנה להיקלט ולהשתלב בתוך המערכות הסוציו-כלכליות, תרבותיות ופוליטיות. אך משעה שקבוצה זו מפתחת מגמת התבדלות תרבותית, היא נתפסת בעיני התקשורת כאיום", הסביר גרמאו מנגיסטו, שערך את המחקר בהנחיית ד"ר אלי אברהם.
במחקר ביקש החוקר לבדוק את ההבדלים בסיקור שתי העליות בתקשורת ולהצביע על המאפיינים העיקרים הגורמים להבדלים אלה. לשם כך הוא סקר 7200 גיליונות של העיתונות הפופולארית והאיכותית החל משנת 1970 ועד 2004.
כאמור, מהממצאים עולה כי הבדל המשמעותי בסיקור בין שתי העליות קשור לריחוק או לקרבה התרבותית של העולים מהתרבות הישראלית. בעוד שאחוז הכתבות לגבי השתלבות תרבותית ואף של התבדלות תרבותית דומה בקרב שתי קבוצות העולים, ההבדל המשמעותי נמצא בכתבות הקשורות לשונות התרבותית: 7.2% מהכתבות בתחום התרבותי על עולי אתיופיה היו על השונות התרבותית שלהם מהתרבות הישראלית, לעומת 2.6% מהכתבות על העולים מברה"מ. מניתוח איכותני של הכתבות עולה כי הנרטיב העיקרי שעלה מכתבות אלה בהקשר של יהודי אתיופיה היה על בערותם התרבותית ובעיקר: אי יכולתם של העולים להתנהל בסביבה עירונית וחוסר הבנה ומיומנות טכנולוגית. כשכבר הייתה ידיעה שעסקה בכך שהעולה מאתיופיה הדגים יכולות טכנולוגיות, היא לוותה בהפתעה על יכולת זו. בנוסף, אנשי החברה הקולטת - העיתונאי או סוכן הקליטה - הבחינו בדרך כלל בסכנות שנובעות מהשימוש בטכנולוגיה בעוד שהעולה החדש, שכבר גילה מיומנות מפתיעה, לא הצליח לשים לב לסכנות אלה.
הבדל משמעותי נוסף נמצא בסיקור המעמד הדתי-היסטורי בין שתי קבוצות העולים. בעליות של שנות ה-70 וה-80, כלל לא עלתה השאלה לגבי יהדותם של יהודי ברה"מ. בשנות ה-90, כשהחלו לצוץ טענות לגבי יהדותם של חלק מעלייה זו, ביקרה התקשורת טענות אלה כשההסבר לביקורת זו הוא החשש מפגיעה בעלייה שמועילה כל כך לישראל. לעומת זאת, הסיקור של העלייה מאתיופיה התייחס ל"אב יהודי משותף", אולם זיקתם ליהדות לא הייתה מובנת מאליה ואף הייתה התייחסות רבה להתבוללות ולחוסר הידע הדתי של בני עלייה זו.
עם זאת, ברגע שהעולים מברה"מ החלו לגבש זהות תרבותית משל עצמם, הם החלו להיתפס כאיום ועיקר הסיקור התקשורתי החל לבקר מגמה זו. לדבריו של החוקר, זהו חיזוק נוסף לממצא העיקרי של מחקרו לפיו המיקום התרבותי של קבוצת העולים לעומת קבוצת הרוב הוא הגורם החשוב ביותר שישפיע על אופן הסיקור.
לצד הבדלים אלה, הקו המקשר בין העליות הוא שבאופן כללי, רוב הידיעות התקשורתית הנוגעות לבני עליות אלה היו שליליים. בסך הכל, 61% ידיעות לגבי שתי העליות היו שליליות, 21% היו חיוביות ועוד 28% היו ניטרליות. בשנות ה-90, רוב הכתבות על עולי ברה"מ התייחסו לפשע ופלילים (17%) ובשנות ה-2000 עלה אחוז זה ל-34%. כתבות על השתלבות סוציו-כלכלית של בני עלייה זו ירדו מ-7.8% בשנות ה-90 ל-3% בשנות ה-2000 . כתבות על הפרות סדר ועל נחלשות סוציו-כלכלית היו הכתבות השכיחות ביותר בשנות ה-90 על בני העלייה מאתיופיה (8.2% ו-7.7% בהתאמה). אנטגוניזם חברתי (14.5%) ונחלשות סוציו-כלכלית (14.5%) היו סוג הכתבות השכיחות בשנות ה-2000. כתבות על פשע ופלילים זינקו מ-3.2% בשנות ה-90 ל-12% בשנות ה-2000.