אתמול הגישה רופאת השיניים שלומית בך בקשת ערעור לבית המשפט העליון, באמצעות עוה"ד עופר דורון ומוריה שלו, המבקשת לקצר באופן משמעותי את עונש התליית הרשיון (השעיה) בן השנתיים שנגזר עליה, ולהתאימו לרמת הענישה הנוהגת, ולמידתיות התואמת את נסיבות המקרה ונסיבותיה שלה.
לטענת עוה"ד דורון ושלו, ד"ר בך, רופאת שיניים מומחית בילדים ובעלת-שם ומוניטין בתחומה, הורשעה על-פי הודאתה בועדת הקובלנה של משרד הבריאות על מנת לקצר את ההליך המשפטי. לטענתם, עונש ההשעיה שריצויו החל ב- 1.2 הינו חמור, אינו מידתי ואף אינו תואם את רף הענישה המקובל. עורכי הדין דורון ושלו מבקשים מבית המשפט לדון בבקשה זו בהקדם האפשרי שכן הרופאה נמנעה מלבקש עיכוב בביצוע העונש.
בשנת 2005 נפטר יאיר לופוליאנסקי, נכדו של ראש עיריית ירושלים דאז, במהלך טיפול שיניים שגרתי, לאחר שהפסיק לנשום במהלך השימוש בחומר הטשטוש. אין חולק שהחומר שניתן לא חרג מן המינון המומלץ, ואף ניתן במינון נמוך ממנו.
לקראת סיום הטיפול, חל אירוע בלתי צפוי שלא תועד דומה לו בספרות הרפואית בשימוש בחומר הטשטוש, והמנוח חדל לנשום, הובהל לבית החולים, ונפטר זמן קצר לאחר מכן. סיבת דום הנשימה והמוות לא הובהרה מעולם. שנתיים אחר כך הועמדה הרופאה להליך משמעתי במשרד הבריאות, בעבירה של רשלנות חמורה במילוי תפקידה.
בשל נסיבות המקרה הטראגיות ביקשה הרופאה לקחת אחריות ולהודות בביצוע מעשה רשלני ולקבל על עצמה את הדין. זאת, תחת ניהול הליך משפטי מורכב, במסגרתו יכולה היתה לבקש להוכיח כי מדובר היה בטעות של רגע ובהחלטה ובהפעלת שיקול דעת מוטעים, שאינם מגיעים כדי רשלנות, וכל שכן אינם מגיעים כדי רשלנות חמורה הנדרשת לצורך הרשעה משמעתית.
עורכי הדין דורון ושלו מדגישים כי המבקשת לא ביקשה להתנות, מראש, את הודאתה בטובת הנאה כלשהי או ב"גזירת קופון הנחה" מעם הקובלת לעניין העונש, אך ציפייתה הסבירה של המבקשת עת בחרה להודות, היתה כי עונשה יתאם את רמת הענישה הנוהגת בעבירות מהסוג בו הואשמה (עבירות רשלנות), כפי שגובשה בעשרות – אם לא מאות - החלטות עובר להתדיינות בעניינה, ואשר עמדה על אמצעי משמעת הנעים בין אזהרה או התליית רישיונות למשך חודשים בודדים לכל היותר, במקרי הרשלנות החמורים ביותר.
בפועל, לטענתם, נגזר על המבקשת אמצעי המשמעת המחמיר מבין אלה הקיימים - התליית רישיונות, כאשר משך ההתליה הועמד על שנתיים ימים. ענישה זו חורגת מונים רבים מרמת הענישה הנוהגת בעבירות רשלנות, ולמשכה אין כל אח ורע בתקדימי עבר (למעט תקדים אחד, שאין בינו לבין ענייננו דבר). רמת הענישה שהופעלה כלפי המבקשת הינה זו התואמת – אם בכלל - את הענישה הנוהגת בעבירות משמעת השוכנות במחוזות הכוונה הפלילית המובהקת, כדוגמת מעשי מרמה ומעשים מגונים, להבדיל ממתחם הרשלנות המקצועית.
בקשת הערעור הוגשה לאחר שבית המשפט המחוזי דחה את ערעורה של הרופאה על החלטת ועדת הקובלנה.
בבקשת רשות ערעור מבקשים עורכי הדין עופר דורון ומוריה שלו כי ביה"מ העליון ידון, בין השאר, בסוגיה המשפטית העקרונית של אחידות הענישה המשמעתית, ובין היתר, בחשיבות השמירה על אחידות זו בשאיפה לעידוד "עברייני משמעת" ליטול אחריות על מעשיהם, תחת ניהול הליכים ארוכים שהינם נגזרת מאופיו של בית הדין המשמעתי; ובשיקולים העומדים בבסיס מלאכת הענישה המשמעתית, משקלותיהם השונים והאיזון ביניהם. בכלל זאת, המבקשת תטען, כי אף אם יימצא, בניגוד לטענותינו, כי הענישה הינה מידתית וראויה לעבירה דנן, עצם סטייתה הקיצונית מרף הענישה שנהג עד לעניינה של המבקשת מצדיקה התערבות בה. בית המשפט הנכבד יתבקש לקבוע, כי מיצוי הדין עם נקבל בדין המשמעתי, תוך הנהגת מדיניות עונשית חמורה מבעבר, אין ראוי שייעשה תוך החמרה חדה באחת, אלא צריך להיעשות בהדרגה;