יו"ר האופוזיציה, חברת הכנסת ציפי לבני, התייחסה בנאומה הבוקר בכנס ירושלים למספר סוגיות על סדר היום הציבורי בישראל:
"החזון של קדימה ושלי עוסק בקיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית בטוחה בארץ ישראל. זהו חזון משותף לרבים בישראל. לצערי קיימות מחלוקות עמוקות בתוך החברה הישראלית והן מאפילות על ההבנה שיש חזון שמשותף לרובו של הציבור. הקמת ישראל היא ביטוי לשאיפה ההיסטורית של העם היהודי לחזור לעם ישראל – ישראל לא קמה כתוצאה מהשואה או כתוצאה מהכרזת האו"ם אלא כי זו זכותו הלגיטימית של העם היהודי. המובן מאליו של ימי הקמת המדינה, אינו מובן מאליו היום. אם לא נקבל את ההכרעות הנדרשות – נמצא עצמנו חיים בחברות שונות החיות זו לצד זו בלי שום מכנה משותף – ללא שום דבר דומה, עם מערכת ערכים שונה, מערכת חינוך שונה, עוינות חברתית שלא תאפשר את המשך מימושו של החזון הציוני".
עוד אמרה: "האיומים קיימים וישנם שני נושאים מרכזיים שבהם אין אופוזיציה וקואליציה בישראל – האיום האיראני והדה-לגיטימציה המדאיגה בעולם לקיומה של ישראל כבית לאומי לעם היהודי. האיום האיראני אינו קשור לסכסוך הישראלי-פלסטיני אלא מנצל אותו על מנת לקדם אידיאולוגיה אסלאמית-דתית קיצונית".
בהתייחסה לדו"ח גולדסטון קבעה כי "דוח גולדסטון נולד במועצה שמקדמת תהליכים כמעט אך ורק נגד ישראל, ואנו עדים לדרבן 1 ו – 2. התהליך הזה בעייתי מכיוון שלא מדובר רק על דה-לגיטימציה לישראל היהודית אלא לעצם קיומנו הפיזית וזכותנו להגן על עצמנו. דוח גולדסטון מנסה לכרות ולפגוע ביכולתנו להילחם בטרור. חמאס הרי מסרב עד היום להכיר בקיומה הפיזי של ישראל, עוד לפני שמדובר על ישראל כמדינה יהודית. מול האיומים הללו עלינו להילחם במשותף".
בהתייחסה לחשיבות קיומה של ישראל כמדינה יהודית אמרה: "המחלוקות העמוקות בינינו נובעות עקב חוסר היכולת לגזור החזון לקמת ההכרעות והפעולה. אם לא נכריע אנו מסתכנים באיבוד כל מה שחשוב לנו – לכולנו. קיומנו כמדינה יהודית אינו רק עניין טכני – הרוב היהודי בא"י חשוב אך זה לא רק עניין מספרי אלא מדובר על היכולת ליצור צביון יהודי שמקבע את היהדות כעניין לאומי – לא רק בבני ברק ובמאה שערים אלא גם בתל-אביב".
"נדרשת התובנה שבכדי לקיים את ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית כאן – אנו זקוקים לרוב יהודי ברור. אם לא נכריע – נקבל מדינה אחת בין הים לירדן עם זכות הצבעה לכל מי שחי בה. במילים אחרות – מדינה ערבית. אלו שמדברים על מדינה דו לאומית משלים עצמם. אם לא נקבל את ההכרעות הנדרשות נקבל מדינה ערבית ואת זה אני לא מוכנה לקבל. מכיוון שחשוב לי קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית עם רוב יהודי ברור – אני מבינה מה שרוב אזרחי ישראל מבינים – עלינו לקדם את רעיון שתי מדינות הלאום. לא מתוך חולשה אלא מתוך כך שזהו האינטרס שלנו, לא כדי לתת למישהו אלא כדי לקחת לנו", אמרה והוסיפה: "עלינו להבין את אופציית המחדל. יש מחיר קשה לאי-עשייה, לחוסר יכולנו כעם להתמודד עם התוצאה הנוראה והאיומה של היעדר הסדר. מחיר ההסדר קשה אך רק אם נבין את מחיר אי ההסדר – אובדן כל מה שאנחנו מאמינים בו – רק אז נוכל לקבל את ההכרעות הנדרשות. לא מתוך טובה למישהו אלא כדי לשמר את קיומנו כמדינה יהודית ודמוקרטית".
"עלינו להכריע לגבי משמעותה של ישראל כמדינה יהודית. יש המפרשים מדינה יהודית כמדינת הלכה, יש החוששים מזכויותיהם של הערבים החיים כאן. חשוב להגדיר את הדברים הללו בינינו לבין עצמנו. בזמנו בג"צ במהלך הכרעתו בסוגיית כביש בר-אילו לא עסק כלל בשבת כערך בפני עצמו. בג"צ קבע שהיהדות לכשעצמה דמוקרטית ועסק בפתיחת הכביש כן או לא. זה פתרון קל שאינו מייצג את הביטוי של מדינה יהודית כחלק מאורח החיים שלנו".
"אני תומכת בהליכי הגיור לאלו המעוניינים להצטרף לעם ישראל וניהלתי בעבר מגעים עם רבנים בעניין. אבל זה שאותם אנשים ידברו עברית וילכו לצבא – לא הופך אותם ליהודים. הליכה לצבא זה חלק מרכזי מחובתנו כאזרחים החיים כאן אך הליכה לצבא וידיעת השפה אינם הופכים אדם ליהודי. זה גם לא משחבר בין ישראל לתפוצות. לצערי זה לא חלק מהשיח התקשורתי והחברתי. קיומה של ישראל כבית יהודי כבר אינו עניין מובן מאליו. המדינה היהודית נלקחה בת ערובה על ידי מפלגות חרדיות המייצגות סקטור מסוים ויוצרות רתיעה ברוב הציבור החילוני מקידום הנושא היהודי – שמירה על הסמלים, על השבת, החגים, חוק השבות כסעיף ראשון בחוקה עתידית – חוקה שנמנעים מלקדם אוצה בשל חוסר רצון של חלקים במערכת הפוליטית. הדברים הללו מטרידים אותי יותר משהם מטרידים חרדי שגר בבני ברק – שם הרי גם כך גדלים על הערכים הללו. אבל בקרב רובו של הציבור המובן מאליו בהקמת המדינה אינו מובן עוד – כמה אנשים הולכים לבית הכנסת ביום כיפור וכמה נוסעים על אופניים? זו דוגמה אחת לתופעה מטרידה מאוד. יש בינינו את אותו מכנה משותף אך אנו מאבדים אותו, בין היתר, בגלל העיסוק שלנו במחלוקות ובגלל פוליטיקה רעה. מפלגות לא יכולות לשלם בכל הערכים שהן מאמינות בהם בכדי לשבת על כסאות. זה נובע, בין השאר, מתשלומים פוליטיים לקבוצות שמייצגות בהגדרה סקטור מסויים בלבד ולא את העניין היהודי.. אמרתי בעבר שהליכוד, כשהייתי שם, היה המפלגה עם הכיפה בכיס. הליכוד הוא כבר לא כזה. היום. הליכוד העביר את המונופול בענייני דת לשותפיו הקואליציוניים. אני אעמוד על זכותי לייצג את העניין היהודי, את המסורת, ההיסטוריה, ההיבט הלאומי של היהדות. אני מבקשת להוביל את התהליך הזה דרך קדימה וחשוב שיהיו לו שותפים נוספים. אם לא נעשה זאת היום – נהיה לא רק חברות החיות זו לצד זו עם ערכים שונים לחלוטין, יהיו כאן אוטונומיות ערכיות, משפטיות ללא שום קשר לשלטון המרכזי מלבד נושאים תקציביים".
"אני מאמינה שנצליח לייצר תרגום המכנה המשותף, לא רק ברמה הפוליטית אלא גם בזו החברתית", חתמה לבני את דבריה.