אנחנו בספק גדול על כל הדברים שמתפרסמים בעיתונות אם באמת כולם קרו. אולי רק חלק ממה שמתפרסם נעשה - אסור להאמין בהם כתורה מסיני. חכמינו אמרו לדון כל אדם לכף זכות על מעשים שאנו מסופקים עליהם. ואם בודאי נעשו צריכים לקחת בחשבון שבודאי עשה עליהם תשובה. ואם אדם לא עשה תשובה בודאי צריך לא ללמוד ממנו, וכבר היו גם אנשים כאלה בעם ישראל. אני לא חושב שהוא מהאנשים הללו, אבל היו מעשים מעולם.
אף אחד מפורום תקנה לא שולל את מעשיו הטובים מהעבר ובודאי לא את תורתו וספריו. כך אמרו לי כמה רבנים חברי הפורום וכך גם פרסמו. ובמיוחד שכל כך הרבה אנשים למדו מהם והתחזקו מהם.
מישהו נמצא במצוקה, שכן, חבר, צריך לתת כתף, לעזור. לייעץ, לחזק, לנחם. להזכיר לו ולמשפחתו שגם בשעה זו אנחנו לא שוכחים את כל זכויותיו הרבות. חושבים ביחד איך יוצאים מזה. בשביל זה יש חברים.
מה צריכה להיות תגובה של אדם מאמין ברגעים כאלו? "לא לקבל" כפי שכתוב בחפץ חיים או לשקול על פי המקרה.
הדרך הכי טובה היא לא להתעסק עם זה אם אינך חייב. אף אחד לא ישאל אותך בשמים מה דעתך על הרב אלון. זה התפקיד של הרבנים בפורום תקנה- לא תפקידך. אני יודע שיש שחושבים שהציבור חייב לדעת כל פיסת רכילות בין אם היא נכונה ובין אם לא. אבל אני חושב שזכות הציבור האמיתית לא להיות שקוע בחטאים או ספק חטאים של אנשים אחרים. הכי חשוב שיתעסק ברמה הרוחנית של עצמו.
האם יכול להיות תסריט בו יחזור הרב מוטי אלון לתפקוד ראש הישיבה?
יש בעולם מושג של תשובה. אפילו ריש לקיש שהיה ראש שודדים נהיה אמורא רבי עקיבא נהיה תנא. אנחנו יודעים לקבל בעלי תשובה חילונים ולגדל אותם למעלה למעלה. גם דתיים יכולים לחזור בתשובה.
אם שומעים רבנים שיוצאים להגנתו של הרב מוטי אלון ויוצאים כנגד פורום תקנה הדברים מבלבלים עוד יותר. מה עושים במקרה כזה?
אני לא חושב שיש רבנים שמתנגדים לפעולה החשובה שלהם. אני מכיר מקרים שהם הצליחו במקום שנכשלו רשיות האכיפה והמשטרה.
יש ביקורת על חלק מההתנהלות שלהם וזה לגיטימי לחלוטין- הם לא חפים מטעויות. אם הם היו מתנהלים כמו "בית דין" הכל היה הרבה יותר פשוט והרבה יותר אמין. את זה נצטרך לעשות כציבור אחרי שוך הסערה.
העיקר כאן זה לא הביקורת עליהם. כי בסך הכול פעולתם מבורכת והלוואי והציבור החילוני ילמד מהם להקים פורומים כאלה בבתי ספר ומקומות עבודה. ובעיקר בצבא. אם התפרסם כי שבעה מכל עשרה רווקות מוטרדות מינית על ידי המעבידים שלהם, אז המצב הוא חמור. גם בצה"ל המצב חמור ומושתק. יש בידי רשויות הצבא מספר מבהיל על מספר ההטרדות שעוברות בנות בצבא והם לא מפרסמים אותו. אם היה שם מוסד שמטפל בהטרדות הללו – הכל היה נראה אחרת.
השבוע התפרסם על הסופר שקיבל פעמים פרס ראש הממשלה לספרות. יצחק לאור, אחד מהמנהיגים הבכירים של השמאל שלימד באוניברסיטת תל אביב ובבית ספר לקולנוע, עבד במערכת של עיתון 'הארץ'. נשים רבות מאשימות אותו כי הוא הטריד אותן ועוד עשרות נשים אחרות באופן שיטתי וסדרתי. הטרדות גסות מתמשכות לעיני רבים. הוא מואשם כי ניצל את מעמדו גם לאונס כוחני. האדם הזה נחשב עד היום כהן גדול בשמאל. ממשיך להטיף מוסר על אנושיות ומוסריות מעל גבי עיתון הארץ ועולם כמנהגו נוהג. אם היה קיים בציבור השמאל או בעיתון 'הארץ' או בבי"ס סם שפיגל מוסד מקביל ל"תקנה", הבחורות המושפלות היו ניצלות וגם הציבור היה ניצל.
בכל מקרה אינני רוצה להתמקד בצרות של אחרים. די לנו בשלנו. לכולנו כואב כאב גדול. בחודש אדר אנחנו צריכים ללמוד איך יוצאים ממשברים והופכים אותם למנוף חיובי. נלמד מזה כמה חשוב לשמור על גבולות הצניעות. אין מי שיכול לומר "לי זה לא יקרה". להזהר על עצמנו יום יום. והוא רחום יכפר עוון.