העליון הרשיע את נאשמי פרשת דסק"ש

ההרשעה נוגעת להסתרת מידע באשר לעסקיהן של 3 חברות, ישקר ולהבסים שבשליטת משפ' ורטהיימר ותפרון, אשר דסק"ש החזיקה למעלה מ-25% מהן, ובשל כך הוגדרו "חברות כלולות".

בהחלטה קבעו השופטים, כי "חברת אחזקות כדוגמת חב' דסק"ש, הפועלת באמצעות חברות כלולות, אינה מציגה דיווח מלא ושלם בפני המשקיע הסביר כאשר נשמטים ממנו דו"חות כספיים של החברות הכלולות, שפעילותן מקרינה במישרין על מעמדה ופעילותה של חב' דסק"ש בשוק. השמטת דו"חות החברות הכלולות הינה "פרט מטעה" במובנו הכולל והשלם של מושג זה. כפי שיוסבר בהמשך, מהותיות המידע המצוי בדו"חות הכספיים של החברות הכלולות אינו ענין המצריך הוכחה. זהו נתון מהותי במובן הנורמטיבי, המתקיים מעצם דרישת החוק ותקנות ניירות ערך המחייבת צירוף דו"חות אלה לדיווח חברת האחזקות".

השופטים הוסיפו, כי "בהשמטת דו"חות החברות הכלולות מדו"חות חב' דסק"ש היה כדי להטעות משקיע סביר. ברור מאליו, ואין הדבר טעון הוכחה ספציפית, כי משקיע סביר, המבקש לקבל החלטה מושכלת בעניינה של חב' דסק"ש אינו יכול לעשות כן בלא שכלל החומר והנתונים יונחו בפניו בצורה מלאה וכוללת. השמטת דו"חות החברות הכלולות מדיווחי חב' דסק"ש מביאה לכך שלא נפרשה בפני הציבור תמונת נתונים מלאה ומפורטת שעל בסיסה יכול המשקיע לקבל החלטה מושכלת בדבר קנייה או מכירה של ניירות ערך".

"המשיבים פעלו, אפוא, במודעות מלאה ביחס לטיב המעשה ולנסיבות תוך  ציפייה לקיום אפשרות קרובה לוודאי כי אי צירוף דו"חות החברות הכלולות לבורסה ולרשם החברות עלול להטעות משקיע סביר. התנהגות המשיבים מעידה על מודעות לחובתם לצרף את דו"חות החברות ועל נחישותם למצוא דרך שלא לקיים חובה זו גם במחיר אפשרות של הטעיית המשקיע הסביר", הוסיפו שופטים וסיכמו, כי "על יסוד הדברים האמורים, ערעור המדינה על הכרעת הדין מתקבל, פסק דינו של בית המשפט המחוזי מתבטל, והרשעות המשיבים בעבירות שיוחסו להם בכתב האישום בהתאם לפסק הדין של בית משפט השלום, חוזרות על כנן".

בית המשפט המחוזי ידון פעם נוספת בערעור השלושה על העונשים שנגזרו עליהם.