כמחצית מחברי הקיבוץ חשים שהם משקיעים בקיבוץ יותר ממה שהם מקבלים בתמורה, והחצי השני חש שהוא מקבל במידה שהוא נותן- כך עולה מסקר עמדות הציבור השנתי בקיבוצים שנערך במכון לחקר הקיבוץ באוניברסיטת חיפה.
עוד עולה כי יותר מחצי מהחברים חשים שלא יצאו נשכרים מהשינויים שעברו על קיבוצם בשנים האחרונות. ובכל זאת, רוב מוחלט מהמשיבים ציינו שהקיבוץ הוא מקום שטוב לגור בו, כשדווקא הצעירים חשבו כך אפילו יותר מהמבוגרים.
בסקר השנתי שעורכות פרופ' מיכל פלגי ואליאט אורחן נבדקו 1300 חברי קיבוץ במהלך שנת 2009. כאמור, הנתון המרכזי שעלה הוא שגם אם יש לחברים ביקורת על הקיבוץ, הרי שהרוב מרוצה מהחיים בקיבוץ. כ-50% מהחברים היו ממליצים בחום לאדם צעיר לבחור בחיי הקיבוץ לעומת כ-25% שלא היו ממליצים זאת בשום אופן. גם בשאלה זו היה אחוז הצעירים שהיו ממליצים גבוה מאחוז המבוגרים.
סיבה אפשרית לשביעות הרצון למרות הביקורת ניתן למצוא בנתונים הבאים: 46% חושבים שהם מקבלים מהקיבוץ שלהם קצת יותר שירותי בריאות מאשר המדינה מעניקה לתושביה ו-32% חושבים שהם מקבלים הרבה יותר שירותי בריאות, ובסך הכל 78% מהחברים חושבים שהם מקבלים יותר שירותי בריאות ממה שהמדינה נותנת.
תמונה ברורה אף יותר עולה משירותי החינוך: 41% חשים שהם מקבלים קצת יותר שירותי חינוך ממה שהמדינה נותנת לאזרחיה ו-44% חשים שהם מקבלים הרבה יותר ובסך הכל: 85% מהחברים שחשים שהם מקבלים יותר שירותי חינוך ממה שהמדינה מעניקה.
עוד עולה מהנתונים שנמשכת השחיקה בערכים המסורתיים של השוויון הקיבוצי. אמנם יותר ממחצית החברים מתנגדים להפרטה מלאה שכוללת גם את החינוך והבריאות, אולם כ-33% דווקא תומכים בהפרטה שכזו. פחות ממחצית מהחברים חושבים שיישום העיקרון "כל אחד לפי יכולתו ולכל אחד לפי צרכיו" יועיל לקיבוץ. כ-66% מהחברים תומכים בשכר דיפרנציאלי לעומת רבע ששוללים אותו.
האמון בהנהגה הכלכלית של הקיבוץ גבוה מהאמון בהנהגה החברתית: ההנהגה הכלכלית זוכה לרמת אמון נמוכה בקרב 25%, לרמת אמון בינונית בקרב 29% ולרמת אמון גבוהה בקרב 46% מהנשאלים. ההנהגה החברתית, לעומת זאת, זוכה לרמת אמון נמוכה בקרב 33%, לרמת אמון בינונית בקרב 36% ולרמת אמון גבוהה בקרב 31%.