מרב גולד היא רכזת הקהילה בישוב עופרה, בעברה מורה באולפנה שבישוב. מאמר אחד של העיתונאי גדעון לוי עורר את זעמה והוביל אותה לחלופת תכתובות עם לוי, ובהמשך גם למפגש ועימות עם העיתונאי, איש השמאל הקיצוני, עימות שהתקיים בפני תלמידי תיכון עירוני א' בתל אביב. ביומן ערוץ 7 סיפרה גולד על המפגש ועל שקדם לו.
"גדעון לוי פרסם מאמר נוקב ועוקצני על גבול השנאה תחת הכותרת 'מתנחל מה הוא רוצה' ובמאמר הזה הוא כתב על שטיפת המוח בהתנחלויות. הוא טען שאומרים לנוער מה לחשוב, וכמה ימים לאחר מכן כתב מאמר תחת הכותרת 'מורה טוב' בשבחו של מנהל בית ספר תיכון 'עירוני א' בתל אביב, אותו מנהל תיכון שהביע תמיכה בפעילות השמאל ובעצם אמר לתלמידיו מה לחשוב. שאלתי במאמר תגובה אם זו לא שטיפת מוח", היא מספרת.
לאחר חילופי תכתובות הוזמנו השניים, גדעון לוי ומרב גולד לדיון פומבי בפני תלמידי בית הספר. "התלמידים היו מאוד קשובים", היא מספרת. "שאלו אותנו שאלות על נושאים שונים שעל הפרק, כמו סירוב פקודה ועוד. הצגתי בפניהם את תשובותי. הם מחאו כפיים גם לגדעון לוי וגם לי. התברר שהציבור שם, בתל אביב שמקובל לראות בה מעוז השמאל, הוא דווקא מאוד מגוון".
ואילו עמדות שמעו שם במפגש? מרב מספרת על החלופה שלה לחזון שתי המדינות, כפי שהציגה אותם במפגש בפני התלמידים. "הצגתי עמדות פוליטיות שיש מקום לחשיבה אחרת על האזור, דיברתי על הטעות שבפינוי גוש קטיף, טעות שכולם בוכים עליה ואין צורך במשקפת מיוחדת להבין שהיא הייתה טעות. מנגד גדעון לוי דיבר על זכויות אדם. אמרתי לו שיש מקום לזכויות אדם אבל צריך לשנות את השיח. החזון הוורדרד של שתי המדינות הוא חזון מסוכן. צריך לדבר על חלופה בדמות אוטונומיה ערבית עם זיקה לירדן", היא אומרת ומודעת למורכבות ההצעה שלה בעיקר באזור בו האוכלוסיות, היהודית והערבית, משולבות זו בזו. לטעמה יש להקים מנהיגות "מהשטח", כהגדרתה, הן אצל היהודים והן אצל הערבים ויחד לדאוג לאינטרסים של האוכלוסייה האזרחית הן הערבית והן היהודית.
את השאלה המתבקשת אם יש לה פרטנר להצעה הזו שמעה גולד דווקא מכיוונו של גדעון לוי ולא מכיוונם של התלמידים. המענה לטענה זו היה בקביעתה שכיום לא ניתן לדבר על חלופה בגלל השיח המנהיגותי של ישראל, שיח המקבל שוב ושוב את תכתיבי הפלשתינים ודרישותיהם.
את המפגש מסכמת גולד כמפגש "לא עוקצני, לא ציני, שיח הוגן שפותח למחשבה. השאלות של שנינו היו טובות", היא אומרת וקוראת להמשך בשיח מסוג זה מבלי להחרים בני שיח מהעבר האחר של המפה הפוליטית, קיצוני ככל שיהיה.