בימים הקרובים יצא לאור מחדש ספרו של ד"ר אורי מילשטיין ובו אסופת מחקרי צבא וקרבות. לאסופה יצורף גם מחקרו של חוקר הקרבות אביתר בן צדף ובו קביעתו ולפיה צל"שים רבים ניתנו בצה"ל כדי לקדם קצינים ולוחמים מקורבים או כדי לחפות על כישלונות חמורים בשדה הקרב. בראיון ליומן ערוץ 7 מוסיף בן צדף וקובע כי במקביל נעלמו מהארכיון הצה"לי מספר לא מבוטל של צל"שים שהוענקו על ידי מפקדי החטיבות של מלחמת העצמאות.
בן צדף, כיום חוקר טרור במרכז הבינתחומי הרצליה וחוקר קרבות, שבעבר ניהל את הביטאון הצה"לי 'מערכות', קובע כי צה"ל אינו יודע מי הם כול מעוטרי האותות והצל"שים שלו. "אין רשימה סופית של מקבלי הצל"שים", הוא קובע ומבהיר: "אבדו צל"שים של מלחמת הקוממיות".
דוגמא לדבריו מוצא בן צדף בסיפורו של המורה שלו, צבי נדיבי המנוח, שסיפר לו, בהיותו תלמיד תיכון בן 17, על צל"ש שקיבל על פעילות בה איבד את ידו תוך כדי ניסיון לנטרל חבית נפץ. בן צדף של אותם ימים לא האמין למורה ולסיפורו שכן לא היה לכך כל תיעוד, אולם בדיקה פרטנית יותר שערך העלתה שאכן הוענק לנדיבי צל"ש מח"ט. הוא סבור גם שדווקא אותם צל"שים שהוענקו על ידי מפקדי החטיבות הם צל"שים אמיתיים יותר שכן "לא ניתן לרמות את החבר'ה שלך", הוא אומר ורומז לרמאויות שליוו הענקת צל"שים המוגדרים כבכירים יותר.
"בדקתי עשרות מקרים וגיליתי סיפורים מדהימים", הוא אומר בהתייחסו לצל"שים המושתקים והאבודים שהוענקו על ידי מפקדי השטח. "הסיפורים פשוט לא קיימים. כשהוחלט שלא לצל"ש מאות אנשים שעשו מעשי גבורה וקיבלו את המלצת המח"ט אבד החומר הזה, למעט בכמה חטיבות מסודרות ששם נשמרו כמה סיפורים".
במקביל להיעלמותם ואובדנם של צל"שים ניתנו צל"שים למי שלא היה ראוי לכך. הוא מספר על "לבלר", כהגדרתו, שנשלח לתעד מטעם הפיקוד הבכיר את פירוק מנהרת הנפץ ממוסררה לשער שכם, ובזמן שהלוחמים סיכנו את עצמם בפעולה ישב הוא עצמו "עם אנשי האו"ם ואנשי הלגיון על בימת הכבוד, כתב לעצמו המלצה לצל"ש. הרמטכ"ל חתם עליה והוא קיבל את הצל"ש. בשנת 73' הוחלט להמיר את כל הצל"שים לעיטורים. הוקמה לשם כך ועדה ואותו לבלר דאג לעצמו לעיטור המופת. לעומת זאת הלוחמים עצמם שחלקם חלו בעקבות הפעילות נדחו על ידי הוועדה".
עוד הוא מספר על עדויות של לוחמים שהם עצמם טענו שלא הגיע להם צל"ש ואף דיווחו על פרטי קרבות שונים לחלוטין מאלה שתוארו בצה"ל.
בן צדף מדגיש כי רבים מהצל"שים שהעניק צה"ל אכן ראויים ובחלקם הם אף מבטאים רק חלק מפעילותו האמיתית של המעוטר. לטעמו דווקא הצל"שים מטעם שהוענקו פוגעים במעמדם של מי שאכן ראוי לאות וזכה לה. "כאשר חלק מהצל"שים ניתנו בטענות שווא זה פוגע בכל אוכלוסיית מקבלי הצל"שים", הוא קובע.