במסגרת פאנל מול תלמידי תיכון בו השתתף אתמול קבע שוב העיתונאי גדעון לוי כי כמו תמיד גם למהומות שושן אחראים, איך לא... המתנחלים.
בהרצאה מלומדת וארוכה פרס לוי את משנתו וקבע כי ההחלטה של המן להשמיד את היהודים, החלטה שעוררה סערה במזרח התיכון בפרט ובמדינות המלך בכלל, נובעת בבסיסה ממדיניות ההתנחלויות של הממשלות לדורותיהן.
לוי תיאר בפרוטרוט את מצוקתה של ילדה פלשתינית שנפגעה עמוקות ממתנחל שהורה לה להתרחק מאחת ההתנחלויות הסמוכות לשושן. הילדה, עז-אדינה אל קסאם שמה, ביקשה בסך הכול להביא אוכל לסבתה החולה ואפילו הייתה לבושה לבן כמו חנה'לה מחנה'לה ושמלת השבת. למרות זאת הורה לה מתנחל עבדקן בעל עיניים רושפות אש ושנאת זרים להתרחק מהמקום.
הילדה שכאמור נעלבה קשות מהאמירה הזו פנתה לדרך עוקפת, והדרך שאמורה הייתה להסתיים בעשר דקות ארכה שלושה שבועות. במהלך שלושת השבועות עברה הילדה תלאות רבות בהן זחלה במנהרות ודילגה מעל גדרות. פעמיים כמעט ונלכדה על ידי שוטרי מג"ב, ופעם אחת כשהייתה צריכה לעבור מחסום הסתתרה בתוך כרוב כבוש מה שגרם לה להבין שהכול באשמת הכיבוש. הילדה שהפכה כחושה ורעבה סירבה לאכול את הכרוב הכבוש כדי להרגיע את רעבונה כי ראתה בו בכרוב הזה סמל חשוב במאבק נגד הכיבוש לכן היא צרפה אותו לסלסלה שאותה תמסור לסבתה שבינתיים נפטרה, אללא ירחמה.
אחרי שלושה שבועות של סבל והשפלה הגיעה הילדה לגבעת טרשים מוכת שרב משם יכולה הייתה לצפות אל ביתה של סבתה, אבל לא יכולה הייתה להתקדם אל הבית כי גרגר חול נכנס לה בעין. כשהצליחה להסיר את הגרגר והפילה אותו ארצה שמעה פתאום קול קורא אליה מתוככי הגרגר 'אני השד הדמוגרפי. יושב כאן כבר המ-ו-ו-ו-ו-ן זמן בתוך הגרגר ועכשיו אחרי שזרקת אותי אל האדמה כאב הנפילה נורא ובלתי נסבל ובעיקר בלתי נסלח. כדי לכפר על מה שעשית לי ילדה עלייך לחזור הביתה ובדרך לעבור דרך לשכתו של המן בן המדתא האגגי ולספר לו מה עשו לך המתנחלים שבגללם הגעת לכאן. אחרי שהוא יתנקם בהם בשמך ובשמי תסתיים הקללה שרובצת עלי ואוכל לצאת מהגרגר הזה אל העולם שיהיה אז שמח הרבה יותר. ואגב, סבתא שלך כבר מתה, אללה הוא ירחמא'.
הילדה המזועזעת הרימה את הגרגר ואמרה לשד הדמוגרפי: 'אין בעיה אדוני השד. מיד אצא לדרכי ואבעיר את כל המזרח התיכון למענך'. הילדה יצאה למשימה החדשה כשהגרגר בכיסה, ואכן כך היה. היא הגיעה ללשכת המן, סיפרה לו את כל מה שקרה לה וכל השאר כבר היסטוריה.
במילים אלו חתם גדעון לוי את הרצאתו המלומדת והפנה זמן לשאלות התלמידים. אחד מהם הרים יד ושאל: "תגיד לי, אתה מאמין בקשקוש הזה?". לוי השיב לו מיד: "בוודאי, אחמד אבו זעתר סיפר לי את זה מילה במילה, זה אותו אחד שאני מקבל ממנו כל שבוע סיפורים ומפרסם אותם ב'הארץ'". התלמיד שאל את לוי: "ואולי הוא משקר?" לוי דחה את האפשרות הזו מכל וכל ואמר: "מה פתאום. איך משקר, הרי כל הסיפורים האלה היו למחרת ב'הארץ'...."