כתב מקומון בשרון סיקר לפני כמה חודשים תאונה שאירעה לאחד מסיירי העירייה. נראה כי הוא ראיין סיירים אשר התלוננו על תנאי העסקתם, שלטענתם היו בין הגורמים לתאונה. הכתב החליט לצטט את הדוברים תחת שם בדוי, לטענת העיתון, אך לא ציין בכתבה שמדובר בשמות בדויים.
לרוע המזל, שמו של אחד העובדים אשר צוטט בכתבה זהה לשמו של אחד מהסיירים העובדים במחלקה, דבר שיצר סערה חברתית במסדרונות העירייה. מהתביעה אשר הגישה בשם העובד, עו"ד מירי ברונו המתמחה בתביעות דיבה ולשון הרע, עולה שכתוצאה מהכתבה נחשד העובד על ידי מעסיקיו ועמיתיו לעבודה בהדלפות ובהשמצות חסרות בסיס. הכחשותיו של העובד התקבלו בחוסר אמון.
משפנה הסייר אל הכתב על מנת לברר את פשר הכתבה המשמיצה, אישר באוזניו הכתב כי אכן נעשתה טעות וכי הוא לא רואיין מעולם לכתבה. אמנם הסייר האחר המצוטט בשמו בכתבה אכן לא קיים במחלקת הסיור, אך מזל זה לא האיר לתובע.
למרות התנצלותו בע"פ של הכתב, ולמרות בקשותיו של הסייר המושמץ, לא פירסם העיתון כל התנצלות על האירוע. הדבר יצר גל נוסף של חוסר אמון כלפי הסייר מקרב מכריו וחבריו לעבודה, והוא חש מנודה חברתית. לדברי התביעה, ספג הסייר כתוצאה מהפרשייה נזקים רבים לשמו הטוב ועוגמת נפש, מעמדו במחלקה נפגע, וייתכן שמשקעים החברתיים של הפרשה עוד יפריעו לקידומו בעתיד.
בצר לו פנה הסייר אל עו"ד מירי ברונו, אשר ניסתה לפשר בין הצדדים ללא עירוב בית המשפט, אך הצעתה לפיצוי של 50 אלף ₪ (גובה הפיצוי בתביעת לשון הרע ללא צורך בהוכחת נזק) נדחתה והעיתון סירב למתן פיצוי כלשהו והציע לפרסם "הודעת הבהרה". לאחר התעקשותה של עו"ד מירי ברונו פורסמה לבסוף ע"י העיתון, כחודש לאחר פירסום הכתבה, "הודעת התנצלות" להבדיל מהודעת הבהרה.
בשל סירוב המקומון לפצות את העובד על העוול והנזקים שנגרמו לו, הגיש העובד תביעה על סך 70 אלף ₪ כנגד העיתון. טרם הוגש כתב הגנה.