בית המשפט המחוזי בחיפה גזר ארבע שנות מאסר על נוי קלדרון, חייל בן 20 מחיפה שהרג לפני שנתיים בתאונת דרכים את לידור זאב, בת 15. קלדרון גרם לתאונה כשנהג בשכרות וחצה רמזור אדום.

בנוסף למאסר הורה השופט גלעד על פסילת רישיון הנהיגה של קלדרון ל-15 שנים, וגזר עליו תשלום של 50 אלף שקלים בקנסות ותשלומי פיצויים למשפחה.

השופט גלעד ציין בגזר הדין את הדברים הבאים: " לא אאטום אוזני מלשמוע זעקותיהן של משפחות השוכלות את היקר להן מכל, אותם קורבנות שברגע אחד, בשל טעות אנוש, ויותר נכון כשלון אנוש , נגדעו חייהם. בתאונה זו, נגדע פתיל חייה של לידור בטרם מלאו לה 16 שנים והתנהגותם המאופקת, הכואבת, השקטה והאצילית של הוריה במהלך המשפט, נשמעה בעוצמה, העולה על קול צעקה".

השופט ציין כי בליל התאונה נהג הנאשם כשברכבו שתי נערות צעירות, במהירות בלתי סבירה, העולה על המותר, בכביש משופע, חרף צעקותיה של הנוסעת מאי שיאט או שיעצור, ואף חצה את הצומת הקודם לצומת בו ארעה התאונה -ב-55 מטרים , כשהרמזור אדום. כל זאת עשה על אף היותו נהג צעיר וכשהוא נתון תחת השפעת אלכוהול. ממכלול הדברים עולה, כי רשלנותו של הנאשם היתה חמורה ובוטה.

השופט הוסיף כי פסקי דין רבים העוסקים בשאלת עונשם של נהגים שהורשעו בעבירות אשר ביצעו במסגרת תאונות דרכים קטלניות, אם ב"הריגה" ואם ב"גרימת מוות ברשלנות", מתייחסים לכך שבמקרים רבים מוטל העונש על אנשים נורמטיביים, המכונים לעיתים גם: "בני טובים" ו"אנשים מן השורה". אולם, אל לנו לטעות – ובמיוחד ככל שהדברים נוגעים למי שבפזיזותו הרג אדם - מרגע שביצע את מעשה ההריגה הוא כבר אינו אותו אדם נורמטיבי, אלא מי שבמעשיו סטה מהנורמות המקובלות והחריג עצמו מהחברה ומכאן ואילך אות קלון חרוט על מצחו - עבריין ! .

עוד ציין השופט כי שטף האלימות שפשה במחוזותינו מצא מקומו, למרבה הדאבה, גם בכבישים ואנו עדים לתופעה מסוכנת ומדאיגה, המתרחשת במקרים רבים בקרב נהגים צעירים שהתנהגותם בריונית, נהיגתם מופקרת, והם מגלים בנהיגתם זלזול מחפיר בזולת ובחיי אדם. 

השופט דחה טענת הסניגורים כי יש להקל על נהגים צעירים אשר ביצעו את עבירתם בשל חוסר נסיונם בנהיגה ופזיזותם, הנובעת מגילם הצעיר וקבע כי יש לדרוש דווקא מאותם נהגים צעירים, שמודעים לסיכון הרב הטמון בנהיגת רכב מנועי בכלל, ולחוסר נסיונם בנהיגה בפרט, רמת זהירות מוגברת. ראוי שדווקא הם, הנהגים הצעירים, כמו למשל נהגי משאיות ונהגי רכב ציבורי, ייזהרו עד מאוד בשל הסיכון הנובע מנהיגתם - האחד בשל גילו וחוסר נסיונו והאחרים בשל מאפייני רכבו – וידעו, שאם יפרו את חובת הזהירות ייענשו בחומרה.

לטעמו של השופט רכב הוא כלי משחית, בבחינת נשק קטלני ואם נהיגה ברכב משולה לשימוש בכלי נשק מסוכן, הרי שנהיגה ברכב תחת השפעת אלכוהול היא כמשחק ברימון שנצרתו הוצאה ממנו, במיוחד כשמדובר בנהג צעיר.

השופט גלעד הוסיף כי אכן כטענת הסניגורים יש להניח - ויותר מזאת, רוצה הוא להאמין - כי מאז התאונה ימיו של הנאשם אינם ימים ולילותיו אינם לילות. אלה כאלה גדושים בוודאי הרהורים, יסורים וחיבוטי נפש אולם, אל לנו לשכוח כי הנאשם הוא שבמעשיו גרם לתאונה ועליו לשאת בתוצאותיה. הנאשם, כך יש לקוות, יוכל לשקם עצמו, לאחר ריצוי עונשו, בסיוע משפחתו ואנשי מקצוע – לידור, לעולם לא תשוב, למרבה הצער, היגון והכאב, אל בין החיים.

בצטטו מדברי הרמב"ם ובהבהירואותם ציין השופט כי בבוא השופט לגזור את הדין מידת הרחמים בה הוא אוחז, צריכה להיות מופנית גם כלפי החברה ככלל ולא רק כלפי האדם הבודד העומד בפניו. לעיתים, מיצוי הדין עם העבריין, מהווה את מידת הרחמים כלפי החברה.

השופט גלעד הוסיף כי התנהגויות כמו זו בה חטא הנאשם יש לשרש, בין היתר, באמצעות ענישה מחמירה, שמשמעותה, למעט במקרים נדירים שבמיוחדים, מאסר בפועל לתקופה ממושכת וזאת כדי להשיג, ולו מעט הרתעה, אם כי, כדבר רגיל וראוי יש לשלב את הענישה בפעילות שיקומית והתחשבות בנסיבותיו האישיות של כל נאשם. על כל מי שאוחז בהגה לדעת כי הכביש אינו הפקר, יש דין ויש דיין, ובנוטלו חיים בשל נהיגתו הפזיזה בהשפעת האלכוהול ששתה, כלא ימצא.

לגבי עברו התעבורתי של הנאשם ציין השופט כי עד התאונה צבר הנאשם 4 הרשעות תעבורה, אחת מהן בגין תאונה בה היה מעורב ובמסגרתה נהג בחוסר זהירות, סטה מנתיב הנסיעה וגרם לתאונה (ללא נפגעים). כזכור, גם בתאונה אשר בעניננו נהג הנאשם בחוסר זהירות, סטה מנתיב הנסיעה ופגע ברמזור. בית המשפט, אז בשנת 2007, כיבד את הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים והטיל על הנאשם כמוסכם בין הצדדים, עונשים של קנס ופסילת רשיון, על תנאי. כפי הנראה, פירש הנאשם את גזר הדין המקל הנ"ל כ"היתר" להוריד את רמת זהירותו במקום להעלותה. בזאת הפעם הוסיף אלכוהול, מהירות לא סבירה ומעבר ברמזור אדום, ולמרבה הצער לא "שיחק" לו יותר מזלו, והנזק -מוות ושכול קצירו.

לקולא התחשב השופט בגילו הצעיר של הנאשם, בשרותו הצבאי, בהעדר עבר פלילי, בהיות מאסרו זה – מאסרו הראשון, ובכך שפזיזותו התבטאה ב"קלות דעת" דהיינו, נטילת סיכון בלתי סביר לאפשרות גרימתה של תוצאה קטלנית מתוך תקווה למנעה, ולא בפזיזות מתוך "אדישות" לחיי אדם.

השופט ציין כי גם לו יגרום גזר דין זה לנהג אחד לחשוש, ולא לשתות אלכוהול בטרם יתיישב אל מאחורי ההגה, או להוריד רגלו מדוושת "הגז" ובכך תינצל ולו נפש אחת,  די בכך כדי להצדיק עונש חמור.

בסוף גזר דינו הבהיר השופט גלעד כי לדעתו ראוי להרים את רף הענישה לגבי נהגים הקוטלים בנהיגתם הפזיזה חיי אדם ובמיוחד לגבי אלה, מופקרי הכביש, אשר בטרם התיישבו אל מאחורי הגה רכבם - שלא לומר בטרם אחזו ב"נשקם" - "שאבו אומץ מן הבקבוק" וקיפחו חיי אדם.