חתן פרס ישראל לפילוסופיה - פרופ' מרגלית

שר החינוך, גדעון סער, הודיע היום (ד') על זכייתו של חתן פרס ישראל בתחום חקר פילוסופיה, פרופ' אבישי מרגלית, לשנת תש"ע וברך אותו על זכייתו.

בנימוקיה למתן הפרס, ציינה הועדה, כי פרופ' אבישי מרגלית הוא מחשובי הפילוסופים במדינת ישראל ואחד הפילוסופים  הישראלים המוערכים ביותר בעולם, כיום. חיבוריו עוסקים בנושאים מוסריים מרכזיים כגון: יושרה, הגינות, צדק וכבוד עצמי.

במשרד החינוך קובעים כי "כפי שכותב פרופ' מרגלית: "פילוסופיה מתחילה בבית" ואכן בכתביו הוא נדרש גם ל"בעיות של הזיכרון היהודי והמציאות הישראלית".

יצוין כי יו"ר הועדה של הפרס בתחום חקר הפילוסופיה היה פרופ' זאב הרוי, כאשר פרופ' רות לורנד, ופרופ' אלי פרידלנדר, שימשו לצידו כחברי הועדה.

על פרופ' מרגלית כותבים במשרד החינוך:

אבישי מרגלית נולד ב-1939 וגדל בירושלים, בשכונת כרם אברהם – כמוהו כעמוס עוז (אז קלויזנר); שניהם הלכו ביחד לגן הילדים.

הוריו עלו לארץ ישראל בסוף שנות העשרים/תחילת שנות השלושים משתי עיירות קטנות ליד ורשה שבפולין (מוגלינצה וגרוּיֶץ). אביו משה היה פועל בניין, מזכיר הסתדרות פועלי הבניין וראש לשכת העבודה, ולימים מזכיר מועצת הפועלים באשקלון. אמו מרים הייתה פעילה בארגון אימהות עובדות מיסוּדו.

אבישי מרגלית למד  בתיכון שליד האוניברסיטה העברית בשנות תור הזהב של בית הספר הזה. הוא זכה שם למורים מעולים; רבים מהם הפכו בהמשך לפרופסורים באוניברסיטה העברית. בצבא שירת בנח"ל המוצנח, מסגרת שהפכה אותו לקיבוצניק לזמן מה (בקיבוץ חניתה) והעניקה לו את התואר "חקלאי" בתעודת הזהות.

ב-1960 החל ללמוד באוניברסיטה העברית, בחוגים לכלכלה ולפילוסופיה. במשך כל שש שנות לימודיו הוא עבד לפרנסתו בכפר הנוער סן סימון של עליית הנוער. בתוקף תפקידו כמדריך חברתי הוא טיפל בילדי המצוקה של עליות המצוקה של שנות החמישים. מרגלית נוהג לומר ששנים אלה הן המשמעותיות והמכוננות ביותר בחייו.

את לימודי הב.א. סיים ב-1963. משהגיעה שעתו לכתוב את עבודת המוסמך עדיין לא גמלה בליבו ההחלטה הסופית במה יבחר להמשיך, בלימודי הכלכלה או הפילוסופיה. לכן בחר בנושא המשותף לשתי הדיסציפלינות כאחת: מושג העבודה בתורתו של מרכס. את המ.א. קיבל ב-1965, בהצטיינות יתרה.  הפור נפל משהציע לו מורו, הפילוסוף יהושע בר-הלל, להיות האסיסטנט שלו ולסייע בידו בהוראת הלוגיקה והפילוסופיה של המדע.

הוא החל בלימודי התואר השלישי בהדרכת הפרופסור בר-הלל, ובזכות מלגת "המועצה הבריטית" נסע בעודו דוקטורנט להשתלמות לאוקספורד, שם שהה מ-1968 עד 1970 ואף לימד בקווינס קולג' (Queens College) שבאוניברסיטת אוקספורד. באותן שנים מוקדמות נוצקה ההיכרות, שלימים הפכה לידידות אמיצה, בינו לבין הוגה הדעות ישעיהו ברלין.

עבודת הדוקטורט שלו, בהנחייתו של פרופסור יהושע בר-הלל, עסקה במעמד הקוגניטיבי של מטפורות. הוא קיבל דוקטורט בציון "מעולה" ב-1970, והתקבל כחבר בחוג לפילוסופיה שבאוניברסיטה העברית שם לימד ברציפות כל השנים – פרט לשנות השבתון אותן ניצל לשהות של השתלמות, מחקר והוראה באוניברסיטאות מעולות בחו"ל – עד לפרישתו.

במהלך השנים הללו עלה מדרגת מרצה עד לדרגת פרופסור מן המניין, שימש פעמיים כראש החוג לפילוסופיה, והעמיד תלמידים הרבה. הוא קנה לו שם כמרצה כריזמטי ובעל השראה. הקורסים שלו, ובמיוחד אלה שנתן על הפילוסופיה של ויטגנשטיין והקורס השנתי המשותף שלו עם פרופ' מנחם יערי בנושאי הפרדוקסים של הרציונאליות, הפכו לשם דבר. הוא גם יזם את כינונה של תכנית הפכ"מ באוניברסיטה העברית – תכנית לימודים משולבת של פילוסופיה, כלכלה ומדע המדינה – על-פי המתכונת המפורסמת של לימודי PPE שאותה למד להכיר ולהוקיר באוקספורד; תכנית זו הפכה ברבות השנים לאחת מתכניות הדגל של האוניברסיטה העברית. בשנים 1998-2006 הוענקה לו הקתדרה על שם שולמן בפילוסופיה, וב-2006 פרש כפרופסור אמריטוס מהאוניברסיטה העברית.

במהלך שנת הלימודים 2005-6 קיבל מרגלית הצעה להצטרף לשורותיו של המכון ללימודים מתקדמים שבפרינסטון. הוא נענה להצעה, והחל מיולי 2006 הוא מכהן שם כפרופסור וכמופקד הקתדרה על שם ג'ורג' קנן (George Kennan Professor) כשעיתותיו בידו לשקוד על כתיבת ספרים ועל מתן הרצאות ברחבי העולם.

בשנות השבתון שלו ובחופשות מהוראה באוניברסיטה העברית שימש אבישי מרגלית כעמית מחקר וכפרופסור אורח במספר רב של אוניברסיטאות, מהמובילות בעולם: באוניברסיטת אוקספורד (בקולג'ים וולפסון וסנט אנתוני) שם גם כיהן בהמשך כ"פרופסור ברטלסמן", וכן באוניברסיטאות הרווארד, סטנפורד, ניו יורק, פראג, פירנצה, באוניברסיטה החופשית של ברלין, במכון מקס פלאנק בברלין, באוניברסיטת פרינסטון, במכון המחקר ראסל סייג' (Russell Sage) בניו יורק ובאוניברסיטת ניו יורק NYU)).

בין ההזמנות הרבות להן נעתר להרצות בכנסים ובאירועים פילוסופיים ברחבי העולם, יש לציין באופן מיוחד את אלה:

ב-1999 – הרצאות הורקהיימר באוניברסיטת פרנקפורט בנושא "האתיקה של זיכרון"; ב-2001-2002 – הרצאות ברטלסמן כפרופסור ברטלסמן הראשון באוניברסיטת אוקספורד; וב-2005 – הרצאות טאנר (Tanner) באוניברסיטת סטנפורד, בנושא הפשרה הפוליטית הראויה וה"רקובה".

(מרגלית נוטה לומר שהקריטריון הקובע מבחינתו בהחלטה האם להיעתר להזמנה לנסוע להרצות במקום מסוים הוא האם יש באותה עיר מוזיאון לאמנות ראוי לשמו: התשוקה לאמנות התעצמה בו במהלך השנים והוא הפך למומחה-חובב בעל שם בתחום זה.)

ב-2001 הוענק לו פרס "שפינוזה" באמסטרדם. הפרס מוענק מטעם אגודת שפינוזה הבינלאומית עבור "תרומה משמעותית לשיח הנורמטיבי על החברה".

ב-2007 זכה בפרס א.מ.ת לפילוסופיה "על תרומתו המקורית ורבת ההשפעה בתחום המחשבה הפוליטית, האתיקה והפילוסופיה של הדת, ועל עבודותיו העוסקות בסוגיות המוסריות והפוליטיות המורכבות של זמננו. כל אלה העמידו אותו כאחד הפילוסופים החשובים בישראל ובעולם".

את מחקריו ופרסומיו הרבים החל אבישי מרגלית בתחומי הפילוסופיה של הלשון, פילוסופיה של הלוגיקה, הפילוסופיה האנליטית הכללית ומושג הרציונאליות. בהמשך התעניין וכתב בנושאי ההשלכות הפילוסופיות של ממצאיה האמפיריים המרתקים של הפסיכולוגיה החברתית והפסיכולוגיה הקוגניטיבית. בשנים האחרונות הוא מפרסם ספרים בפילוסופיה של החברה, הדת, המוסר, המדינה והתרבות.

שלושה מספריו יצאו לאור בהוצאת האוניברסיטה של הרווארד: עבודה זרה (Idolatry) (בשיתוף עם תלמידו לשעבר, הפרופסור לפילוסופיה ומחשבת ישראל משה הלברטל), 1992; החברה ההגונה (The Decent Society), 1996; והאתיקה של הזיכרון (The Ethics of Memory), 2002. ספרו החדש ביותר, על פשרה ופשרות רקובות (On Compromise and Rotten Compromises) יוצא בימים אלה (אוקטובר 2009) לאור בהוצאת האוניברסיטה של פרינסטון. בעקבות אירועי ה11 לספטמבר 2001 נכתב ספרו המשותף עם הסופר והעיתונאי איאן בורומה, מערבנות: המערב בעיני אויביו (Occidentalism: The West in the Eyes of its Enemies), שיצא בהוצאת פנגווין, 2004. ספרו הבא עומד לצאת לאור במהלך השנה הבאה, שוב בהרווארד, והוא עוסק בשאלות של בגידה ונאמנות פוליטית ואישית.

החל משנת 1984 מרגלית כותב באופן קבוע בכתב העת האמריקאי רב-ההשפעה The New York Review of Books, שם פרסם מאמרים רבים. מאמריו עוסקים בקשת רחבה של סוגיות פוליטיות וחברתיות-תרבותיות, וכן בשרטוט דיוקנאות של אישים כמו רבין, שמיר, ברק ושרון, ופרופילים תרבותיים ופילוסופיים של אישים כשפינוזה, בובר וישעיהו לייבוביץ – ולאחרונה אף של הסופר ס. יזהר (בגיליון ספטמבר 2009).

אסופה ממאמריו בכתב עת זה ראתה אור בספר Views and Reviews: Politics and Culture in the State of the Jews בהוצאת פאראר-שטראוס-ג'ירו (1998).

אבישי מרגלית נשוי לפילוסופית הפרופ' עדנה אולמן-מרגלית. הם מתגוררים בירושלים ולהם ארבעה ילדים, מירה, יותם, תמר ורות. מספר הנכדים עד לכתיבת דברים אלה עומד על חמישה.

עד כאן לשון משרד החינוך בסקירת קורות חייו ומפעליו של פרופ' מרגלית.