
אבל הצעד שנקט הרמטכ"ל השבוע, כאשר הראה לצ'יקו תמיר את הדרך החוצה, נראה כהליכה מוגזמת לקצה השני וכוויתור לא מוצדק על מפקד מוכשר שצה"ל זקוק לו. תא"ל תמיר הועמד לפני שתי ערכאות משפטיות, הורשע על פי הודאתו ונידון לעיכוב קידום במשך שנתיים ולהשעיה מתפקיד פיקודי לתקופה דומה. כשהוא נושא על גבו את הכתם הזה, יש להניח שרמטכ"ל הוא כבר לא יהיה, אבל עדיין יש לו מקום בצה"ל, ובעתיד אולי גם ליד שולחן המטכ"ל. לא ברור מדוע לא הסתפק הרמטכ"ל במה שכבר נגזר עליו, בצירוף הסבל הרב והביזיון שנגרם לו מההליך המשפטי הממושך שלווה בחשיפה תקשורתית נרחבת. לא ברור מהיכן השתרשה בקרבנו התפישה כי כל כישלון חייב להסתיים בעריפת ראשים, בפרט כשמדובר במקרה שבו הכישלון אינו בהיבט מקצועי מרכזי של התפקיד אלא בעניין צדדי ונקודתי.
קשה גם לקבל את הצגת ההחלטה להדיח את תמיר כמהלך הרתעתי שנועד להציב רף גבוה של אמינות ביחידות צה"ל. למרבה הצער, עיגול פינות ואי אמירת אמת הן נורמות רווחות כמעט בכל שדרות החברה הישראלית, כולל גם בצה"ל. דוגמאות לכך לא חסרות. בחומש התבצעו פינויים דווקא בשבת תחת אמתלא שיקרית שמקורה בדרגים הבכירים על התראות ביטחוניות כביכול הדורשות פינוי מיידי. בגזרת חברון נשלחו חיילים לחסום הגעת אזרחים בעת הריסת חוות פדרמן, כשמפקדיהם מספרים להם שמשימתם נועדה למנוע סכנה ביטחונית בעקבות חדירת מחבלים לאזור. דיווחים לא אמינים מתוך מטרה לקדם אינטרסים, לחפות על טעויות או סתם להשתמט ממשימות לא נוחות הם מעשה יום ביומו בכל הדרגים והרמות. תא"ל צ'יקו תמיר, תא"ל עימאד פארס ואל"מ ישראל דניאלי הם לא היחידים שחרגו מהפקודות כשמסרו לבני משפחותיהם את מפתחות הרכב. הם רק אלה שאיתרע מזלם ונתפשו.
אם רא"ל אשכנזי מעוניין לחולל מהפכה אמיתית בנורמות אמירת האמת בצה"ל, עליו להפעיל מהלך חינוכי-הסברתי ארוך טווח, ולא לנקוט בצעד של מוסרניות יתרה שאינה עולה בקנה אחד עם המציאות האמיתית בשטח. אפשר היה להסתפק בענישה שהיא כואבת ומרתיעה אך מידתית, ולא לוותר על שירותם של קצינים מקצועיים ורבי זכויות.