יו"ר ועדת הכנסת, ח"כ יריב לוין (ליכוד), יו"ר ועדת הכספים ח"כ משה גפני (יהדות התורה), ח"כ שי חרמש (קדימה) וח"כ אמנון כהן (ש"ס) הגישו הצעת חוק, אשר גובשה בשיתוף עם המכון הישראלי לתכנון כלכלי בראשות עו"ד דרור שטרום, לפיה שר יוכל לנייד משאבים וכספים, בתוך תקציב המשרד הממשלתי עליו הוא מופקד, מסעיף אחד למשנהו.
לדברי ח"כ לוין, "ללא היכולת לנייד כספים בתוך התקציב המשרדי, נלקחת למעשה מהשרים שהם נבחרי הציבור היכולת לקבוע מדיניות, להוביל סדר יום ולבצע את השינויים הדרושים במשרדים שעליהם הופקדו. המדובר בפגיעה נמשכת בדמוקרטיה וביכולת המשילות שרבים וטובים מתריעים עליה במשך שנים".
אחד המכשולים ביישום מדיניות וביצועה נעוץ ביכולת לנייד משאבים וכספים, בתוך תקציב המשרד הממשלתי, מסעיף אחד למשנהו. יכולת הגמישות התקציבית מתחייבת לאור העובדה כי משרדי הממשלה נדרשים, כאמור, לפעול ולהגיב במציאות דינאמית. קיומה של גמישות כאמור היא תנאי לשיפור המשילות.
הסיבה המרכזית לבעייתיות בשימוש בתקציב המשרד לשם קידום מטרות ציבוריות נעוצה בעיקר בכך שכל העברת כספים מסעיף תקציב אחד למשנהו טעונה אישור בפועל של משרד האוצר, גם מקום בו אין מדובר בחריגה ממסגרת התקציב המשרדי הכולל. מצב זה יוצר סרבול קשה ולעתים שיתוק מוחלט ביכולת הביצוע של הממשלה, מסרבל את המדיניות ומונע גמישות ודינמיות הנדרשות פעמים רבות מממשלה כזרוע המבצעת. הדבר גם מקשה על הציבור לבחון ביעילות את מידת השגת יעדי המשרדים השונים. לא ניתן באמת לשפוט על שר על ביצועי משרדו אם אין לו את היכולת לנייד כספים לתחום בו הוא התחייב לבוחרים לבצע שינויים. אין המדובר בפורמאליות – אמר חה"כ לוין – אלא בדברים הנוגעים ללב הדמוקרטיה והממשות שלה בישראל. הגיע הזמן לחשוף את הדברים כפי שהם – לעיני הציבור, ולהוביל שינויי עומק, כפי שהציבור מצפה מנבחריו".
הצעת החוק אינה נותנת לשרים חופש פעולה מוחלט אלא מגבילה את החלק היחסי מהתקציב שניתן לנייד, כדי לשמור על בקרה הולמת על יציבות התקציב: המגבלות המתחייבות שקובעת ההצעה הן: (א) כי הניוד התקציבי הוא מוגבל בהיקפו ואינו גורף (לא יותר מעשירית תקציב המשרד ולא יותר מרבע מסעיף תקציבי ספציפי בו מדובר); (ב) כי יכולת הניוד תוענק רק למשרדי ממשלה שבהם לא נתגלו בעיות חריגה בתקציב; ו-(ג) כי תקציב המשרד אינו צפוי לעמוד בגירעון עקב ההעברה. יש לציין כי כל ניוד כספים כאמור דרוש אישור של ועדת הכספים.
הצעת החוק באה להבטיח מימוש עקרון האחריות המיניסטריאלית וכי במקביל לאחריות הציבורית על הישגי המשרד תהא נתונה לשר גם הסמכות להבטיח יישום מדיניותו בתחום המיניסטריאלי עליו הופקד. בכך יש גם לשפר את איכותה של הדמוקרטיה במובן זה שנבחר הציבור יוכל להיבחן על בסיס ביצועיו בפועל, ללא תלות מוחלטת בהקצאות תקציביות שאינן בשליטתו כלל.
ח"כ לוין מוסיף, כי "לא אחת נאמר שבעל המאה הוא בעל הדעה. כאשר שר אינו יכול לשלוט בתקציב משרדו, הוא אינו יכול לקבוע מדיניות ולא יכול להבטיח את ביצועה. המצב החוקי הקיים מסרס את השרים, ומהווה מרכיב בולט בבעיית חוסר המשילות ועודף הביורוקרטיה ממנה סובלת המדינה וסובלים אזרחיה. הצעת החוק היא שלב ראשון במהלך רחב שתכליתו מתן כוח לממשלה ולשרים להוביל מדיניות, ובכך להבטיח כי רצון הציבור יבוא לידי ביטוי מעשי בפעולות הממשלה והמדינה".