מחקר חדש של ד"ר מירי באום מהמכללה האקדמית לחינוך גבעת ושינגטון קובע: מורות לא מבינות את הצורך בלימודים אקדמיים 'טהורים'- מספיקה להן ההכשרה המעשית. במחקר שביצעה גילתה שרוב מוחלט של המורות מעוניינות בהרחבת היקף הלימודים המעשיים על חשבון הלמודים העיוניים.
מאז שעברה הכשרת המורים אקדמיזציה, נדרשים הסטודנטים להוראה ללמוד קורסים אקדמיים "לא מעשיים" במסגרת הכשרתם, כחלק מהבנה שהתמחות של מורים בתחומם משפרת את יכולות ההוראה שלהם, וכן מטיבה עם מעמדם. "הרעיון מאחורי כל תהליך האקדמיזציה של ההכשרה להוראה, היא שאוכלוסיית מורים בעלי הכשרה אקדמית תוביל להוראה משובחת יותר ולשיפור במעמד המורה ובתפיסת ההוראה כ"פרופסיה," בדומה לעריכת-דין או רפואה", הסבירה ד"ר באום, "בעת האחרונה אף הואץ תהליך זה בעקבות הכנסת תכנית המדגישה עוד יותר את הלימודים הדיסציפלינאריים על חשבון הלימודים המעשיים, כתכנית מחייבת של המל"ג".
המחקר של ד"ר באום, פנה אל מורות מרחבי הארץ בבקשה לדרג את חשיבותם של הקורסים אותם עברו, וכן את מידת התועלת של הקורסים השונים להצלחתם במקצוע. לבסוף, נדרשו המורות לכתוב מה לדעתן יש לשנות במתווה הכשרתן. בתשובותיהן, הבהירו המורות שהן לא מבינות את התועלת בלימודים האקדמיים הטהורים, ואף כולן (ללא יוצאת מן הכלל) העירו שיש לחזק יותר את הלימודים המעשיים על חשבון הלימודים האקדמיים. "ממצאים אלו מעלים שאלות מטרידות בנוגע להבנת המורות את הצורך של המורה למומחיות וידע נרחב בתחום התמחותה", מנתחת ד"ר באום, "הדבר מטריד במיוחד שכן מדובר בידע הדרוש למיצוב תחום ההוראה כפרופסיה, ובמורות שלמדו תחת התכנית האקדמית החדשה".
המחקר ה'אקדמי טהור' הזה, דווקא מוביל למסקנות מעשיות ביותר. "כיון שאני חושבת כי האקדמיזציה של מקצוע ההוראה היא דבר מבורך ואף הכרחי בדרך להעלאת קרנו של מקצוע ההוראה יש לעודד, מצד אחד, מורי-מורים לכלול בתוך קורסי הספרות, ואף הבלשנות, מרכיבים שיבהירו את הקשר שבין החומר הלימודי למטרות תכנית הלימודים בבתי-הספר, ובכללם את תחום מיומנויות החשיבה הגבוהות. מצד שני, יש לפתח את ההערכה של פרחי-ההוראה למקצוען העתידי כמקצוע פרופסיונאלי שבו ידע אקדמי נרחב בספרות ובבלשנות, מעבר למה שנדרש להוראה, הוא יתרון ואף הכרח", הסבירה ד"ר באום.
ד"ר באום אמרה כי "כל זאת נאמר על החוג לאנגלית, אך נכון בודאי לגבי כלל מקצועות הכשרת המורים - כל מקצוע והידע הדיסציפלינארי הקשור בו. הקפדה על דגשים אלו תבהיר הן את חשיבות הידע האקדמי עבור הוראה משופרת בכיתות, והן את חשיבותו עבור יצירת מורות מקצועיות בעלות חשיבה אקדמית, שמהוות מודל של אהבת-לימוד וסקרנות אינטלקטואלית עבור תלמידיהן. אם לא נעשה זאת, כי אז המטרות החשובות של תהליך האקדמיזציה של המכללות לא יושגו, והמאמץ הגדול שנעשה יהיה – אני חוששת – לשווא".