שופטת בימ"ש השלום בחיפה, תמר נאות פרי, קבלה תביעה נגד חברת חשמל, שהוגשה ע"י הוריו של נער מאחד הכפרים הסמוכים ליתיר בהר חברון שהתחשמל למוות בעת שטיפס על עמוד חשמל ביער יתיר, בהיותו בן 16 שנים. השופטת קבעה כי חברת החשמל התרשלה בגין העדרו של שלט אזהרה על העמוד ביום האירוע וכי אמצעי המיגון שהיו על העמוד לא היו מספיקים, וחייבה את חברת החשמל לפצות את התובעים בסך 786,792 ₪.
לטענת התובעים ביום האירוע בנם רעה את צאן המשפחה ביער יתיר אשר בדרום הר חברון, יחד עם אחיו ובן דודו. בשל סיבה שאינה ברורה טיפס המנוח על עמוד חשמל שניצב ביער, הגיע בטיפוסו עד כדי מרחק נגיעה מקו החשמל, נגע בקו המתח, התחשמל, ונפל ארצה. לטענת התובעים מות בנם נגרם בשל רשלנות הנתבעת, חברת החשמל לישראל בע"מ .
חברת החשמל הכחישה את נסיבות האירוע, וטענה כי לא התרשלה.
השופטת נאות פרי קבעה כי טענת הנתבעת לפיה לא ניתן היה לצפות הימצאותם של קטינים או אחרים בסמוך לעמוד, או כי המדובר באירוע "בלתי מתקבל על הדעת" – אינה יכולה להתקבל. ניתן היה וצריך היה לצפות את הימצאותם של אנשים בתחומי היער, בין אם מטיילים ובין אם רועים כדוגמת המנוח, בין אם בקרבת מתקני הנופש ובין אם לצידי השבילים ובשאר חלקי היער. עוד הבהירה כי ממסמכים שהוצגו עולה כי בשנת 2004 החלה עבודת מטה בחברת החשמל, לקראת ניסוחם של נוהלי בטיחות חדשים לגבי מיגון עמודי חשמל וכי לשיטת חברת החשמל עצמה, אזורי נופש ואזורי מגורים של בדואים "מועדים לפורענות".
כן ציינה השופטת שהוכח כי ביום האירוע, בשעה שהמנוח טיפס על העמוד, לא היה על העמוד שילוט אזהרה בכלל וכי העדר שילוט המזהיר מפני הסכנות שכרוכות בטיפוס על העמוד הינו בלתי סביר ועולה כדי הפרת חובת הזהירות . השופטת הבהירה כי ניתן למצוא אמצעים פשוטים לקיבוע שלטי האזהרה באופן שלא ניתן יהיה לתלוש אותם על נקלה וניתן לקבוע מספר שלטי אזהרה על כל עמוד (בגבהים שונים ובצדדים שונים) כך שנפילתו של שלט אחד לא תותיר את העמוד ללא כל שילוט של אזהרה. עוד מצאה השופטת כי גם הקוצים שהיו על העמוד, נפלו מרף הבטיחות הגבוה יותר הקיים, האפשרי והמיושם במקומות אחרים – ואף בכך יש התרשלות.
עוד העירה השופטת נאות פרי כי אם עמדת חברת החשמל היא שאכן צריך למגן את העמודים טוב יותר, אך "לא משתלם" לה לעשות זאת לגבי איזורים פתוחים – אולי מן הראוי היה שלא לנהל תיק זה ולהגיע להסדר פשרה סביר והוגן עם הורי המנוח, שמייצגים את התממשות הסיכון. אם הנתבעת סבורה שלא מוצדק להוציא כמה מליוני שקלים על מנת למגן עמודים "נידחים", למרות שהיא בעצמה קבעה סטנדרטים חדשים למיגון, אזי עליה לשלם את הפיצוי המתאים כאשר קורה אחד מהמקרים "הנדירים" בקשר לעמוד נידח שכזה (והרי זו תמצית הגישה הכלכלית שמאחורי דיני הנזיקין).
לאחר שהחליטה השופטת כי הנתבעת הפרה את חובתה כלפי המנוח, מצאה כי הנזק בר הפיצוי הינו 1,180,188 ₪ . מסכום זה ניכתה אשם תורם של הנער בשיעור של 1/3 (33.3%), ולכן הפיצוי לתשלום יהא בסך 786,792 ₪, בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור של 20% מהסכום כאמור, בתוספת מע"מ כחוק, בתוספת 3,000 ₪ בגין הוצאות המשפט.