דיון הלכתי התנהל הבוקר בבג"ץ, בשאלה האם שב"ס רשאי לספק בפסח חמץ לערבים הכלואים בבתי הכלא בישראל, באגפים בהם אין הפרדה בין אסירים יהודים לערבים.
הדיון התנהל בעקבות עתירתו של אסיר מוסלמי, אשר דרש לקבל בפסח לחם, בטענה שכל האסירים בתאו הינם מוסלמים ועל כן לא יפגע איש מאספקת הלחם לתאו.
עורך דינו של האסיר טען באוזני בית המשפט, כי "גם מבחינה הלכתית, והבאנו את מיטב המקורות, שולחן ערוך, רמב"ם, הרב מרדכי אליהו, כולם אומרים בצורה ברורה שכאשר מדובר בגוי, ומדובר בגוי, גם אם הוא נתון למרותו של יהודי, ואפילו הוא אוכל על שולחנו של יהודי, אין בעיה של כשרות, אין בעיה של איסור החמץ למרות שהוא יודע שאיסור החמץ הוא איסור של "בל ייראה".
"גם הרב מלמד, שאני לא מחובביו, אומר שמותר ליהודי להיכנס בפסח לבית גוי, אבל אסור ליהודי לאכול בבית הגוי", הוסיף עורך הדין המלומד.
בתגובה השיב לו השופט ריבלין, כי "הרב מלמד עושה אבחנה בין נוכרי שאוכל על שולחנו של יהודי לבין נוכרי שדר בחצרו של יהודי ואז כתוב שצריך להקים מחיצה בגובה של 10 טפחים בין אוכל החמץ".
עורך הדין טען בתגובה, כי "אם רוצים למצוא פתרונות פרקטיים שישמרו על זכות יסוד של אדם לאכול לחם, מוצר מזון הכי בסיסי, אפשר למצוא את הפתרונות".
נציג השב"ס טען בדיון, כי שב"ס מספק לחם בפסח רק לאסירים בטחוניים הכלואים באגפים ובבתי כלא נפרדים, שם לא קיים חשש שיהודי יאלץ להיתקל בחמץ, אולם היותו של האסיר בתא רק עם אסירים מוסלמים, באגף בו שוהים אסירים יהודים, היא עובדה מקרית אשר עשויה גם להשתנות.
בסיכום טען עורך דינו של האסיר, כי "יש חמץ בתוך בית הסוהר, כולל הלא ביטחוני, הוא מוחזק בסמכות וברשות אצל האסירים. אנחנו סבורים שמבחינה עקרונית יש חובה על השב"ס לספק את הלחם מדי יום ביומו לאסיר שלא מקיים את מצוות הדעת היהודית".
פסק הדין בעתירה טרם ניתן.