'לשוב לתשס"ה' הוא ספר הביכורים של מירב לוי, ממגורשות הישוב שירת הים שבגוש קטיף. בשפה אישית מאוד ואמונית מאוד היא מתארת את הדרמות האישיות והמשפחתיות שליוו אותה בימי טרום העקירה והגירוש.
את הספר כתבה מירב לוי באופן ייחודי. הוא מהווה מעין מכתב לחברתה תפארת טרטנר הי"ד, שנהרגה מירי פצמ"ר הישר אל תוך ביתה. בין דפי הספר היא מדלגת בין המציאות כיום למציאות באותם ימים, ימים בהם בתוך כשבועיים ימים חוותה גם את לידת בנה, גם את פטירת אמה וגם את הגירוש מביתה.
אז איך עורכים ברית מילה בישוב שמצוי בעיצומה של מהומת הגירוש בעוד סבתו של התינוק בין חיים ומוות בבית החולים? ואיך מתמודדים עם שאלות הילדים על האבדן ועל כל שמתרחש מסביב? ומנין נובעת האמונה בכך שהגזירה לא תתרחש, גם ימים אחדים לפני בוא המפנים? לכל אלה ועוד משיבה לוי בשפה קולחת מאוד ואישית מאוד. נראה שכדי להתחבר לדרמה ולטלטלה הנפשית והאישית הזו אין צורך להחזיק בדעות פוליטיות מסויימות. הספר מצליח לדלג על המהמורה הפוליטית למרות שהוא עוסק בדרמה הפוליטית הגדולה ביותר שחווינו בעשורים האחרונים.
ביומן ערוץ 7 מספרת לוי על הספר ועל שמו 'לשוב לתשס"ה". היא מציינת שאמנם לא הייתה מעוניינת לחזור אל הכאב והטרגדיה שחוותה, אך היא בהחלט מייחלת לשיבה לאותן תעצומות נפש שהתגלו בה, תעצומות שלא ידעה שקיימות בה כלל.
ומה הלאה? לוי משוכנעת שיבוא יום והיא ושאר תושבי החבל שנעקר ישובו אליו. היא יודעת שרבים מתייחסים אליה כאל הזויה, אבל כשמדובר באמונה אין מקום להגדרות שכאלה, היא אומרת. "אני מאמינה שאנחנו חוזרים. זה מה שנתן לי את הכוח לחזור לאירועים במהלך הכתיבה".
להזמנת הספר: imlevy80@gmail.com