שופטי בג"ץ פסקו ברוב דעות, כי אין לחייב את שירות בתי הסוהר לספק בפסח לחם לאסירים מוסלמים, אשר כלואים באגפים בהם שוהים גם אסירים יהודים.
השופט אליקים רובינשטיין קבע בפסק דינו, כי "אף שאין חולק על חשיבותו של לחם ככזה, המחויבות הבסיסית של המדינה לאסירים בה היא מזון, לא סוג מזון מסוים, ועל כן ככל שמזון מסוים אינו מסופק לימים קצרים, אך תחליפים טובים לו, אין בכך פגיעה".
"אין חוסר מידתיות בכך שבתקופה קצרת ימים יוחלף במזון אחר בכמות משביעה. לכן אין פגיעה חוקתית במדינה יהודית ודמוקרטית באי אספקת לחם בימי הפסח באגפים בהם שוהים לא יהודים עם יהודים, ובלבד שמסופק מזון אחר כראוי; אין הכרח להרים את הנס החוקתי בכל עת, מקום שניתן להגיע להסדרה בדרכי שלום, ללא חידוד ובצעידה בשביל זהב", הוסיף רובינשטיין, אשר ציין כי על פי עדותם של נציגי השב"ס, רשאי אסיר לא יהודי להחזיק בארוניתו חמץ שהגיע אליו טרם הפסח ולהשתמש בו במהלך ימי החג.
שופטת בית המשפט העליון, עדנה ארבל, הצטרפה גם היא לדעתו של השופט רובינשטיין, אולם המשנה לנשיאה, השופט אליעזר ריבלין, סבר אחרת.
לטענתו, "לא יכולה, לדעתי, להיות מחלוקת כי הזכות לחרות ולכבוד האדם כוללת, על פי כל פרוש מסתבר, גם את ההגנה על חופש הדת והמצפון. חופש הדת שתי פנים לו: חופש הפולחן הדתי ממנו נהנה המאמין בן אותה הדת, והחופש מדת, ממנו נהנים בני דתות אחרים או בלתי מאמינים. כבוד האדם וחרות האדם שזכו למעמד חוקתי בשיטתנו, מגלמים כשלעצמם שני עקרונות יסוד מתוכם נובעות זכויות אדם נוספות, ובהן חופש הביטוי, האוטונומיה של הפרט, השוויון וחופש הדת".