לאחר דיון ארוך ונוקב בממשלה בנוגע להצעתו של שר החוץ להעדיף בקבלה לקורס הצוערים של משרד החוץ ישראלים ששירותו בצבא או עסקו בפעילות התנדבותית למען החברה, הוחלט שלא להביא את הנושא להצבעה ולדחותו בינתיים.
את הקו התקיף נגד ההחלטה הובילו בממשלה שר התמ"ת, בנימין (פואד) בן אליעזר והשר לענייני מיעוטים, אבישי ברוורמן. הצטרפו להתנגדותם שאר שרי העבודה וגם אחדים משרי הליכוד.
"בתור קצין במילואים, אף אחד לא ילמד אותי על החשיבות במתן העדפה לחיילים משוחררים", אמר בן אליעזר בישיבת הממשלה. "אבל אסור לעשות זאת על חשבונם של אלו שהמדינה קבעה כי הם זכאים להעדפה מתקנת, כאשר היא לא עושה די בשביל להשיג מטרה זו". הוא הוסיף כי יש לחשוב על ההשלכות של הנושא הן דימוייה של ישראל בעולם והן על רגשותיה של האוכלוסייה הערבית בישראל בשעה שאנו עושים מאמצים רבים כדי לשלבם בשוק העבודה בישראל וכאזרחים שווים במדינה.
בן אליעזר העביר בסוף השבוע מכתב התנגדות למזכיר הממשלה, על סמך חוות דעת של נציבת שוויון הזדמנויות בעבודה במשרדו, עו"ד ציונה קניג-יאיר. במסמך כותב בן אליעזר כי עולה מההצעה חשש לפגיעה באוכלוסיות המוגנות בחוק ובהן נשים, מיעוטים, אתיופים ובעלי מוגבלויות.
חוקי מדינת ישראל קבעו 4 אוכלוסיות לנושא של העדפה מתקנת: נשים, מיעוטים, אתיופים ואנשים עם מוגבלות. ההצעה של שר החוץ למעשה קובעת קריטריון/אוכלוסיה נוספת (יוצאי צבא/שירות אזרחי) שיתכן ויעמדו בסתירה לאוכלוסיות שכבר הוגדרו. יש חשש כבד שההעדפות יעמדו זו מול זו וההעדפה המתקנת ע"פ חוק לא תיושם מקום שיש החלטת ממשלה ברוח זו.
בהצעת ההחלטה, הדברים מנוסחים בצורה עמומה וישנה אי-בהירות לגבי יישום ההעדפה לשרות צבאי, לאומי ואחר, לצד העדפה מתקנת ע"פ חוק. ראוי לציין שההעדפה המתקנת עד עצם היום הזה, לא יושמה כראוי לגבי האוכלוסיות הקבועות בחוק.
מהפן המעשי והציבורי, השירות האזרחי אמנם קיים, אך לא בצורה שמעניקה אפשרות לכל החפץ בכך ועל כן באופן מעשי אין אלטרנטיבה מציאותית לכל דורש. כמוכן, מסגרות ההתנדבות הקיימות כיום אינן מוסדרות דיים, ולא ברור שאכן מספקות מענה הולם לכל אלו המעוניינים לקחת בהן חלק, כמו סיפוק תנאי מחייה בסיסיים לאלו הלוקחים בהם חלק. ישנן נסיבות, כגון בתקופת משבר כלכלי, שלא כל אחד יוכל לקחת חלק במסגרות של התנדבות.
בנוסף, על פי רוב הצוערים במשרד החוץ הם גברים יהודים ויש להניח ששירתו בצבא. קיים ספק אם באמת קיים צורך ממשי ביצירת העדפה דווקא למסגרת זו.