בספרו החדש 'מבוא לפסיכולוגיה של הצמצום' מוכיח הפילוסוף פרופ' מרדכי רוטנברג, חתן פרס ישראל, כי היהדות היא היא אם הדמוקרטיה. ביומן ערוץ 7 שוחחנו עם פרופ' רוטנברג שהדגיש בפתח דבריו שהספר החדש, בניגוד לקודמיו, נכתב באופן קריא ונגיש לכל. "את הספרים הקודמים כתבתי בגובה העיניים הפוזלות עבור פסיכולוגים וסוציולוגים. הספר הזה נכתב בגובה העיניים של הקורא הרגיל", אומר פרופ' רוטנברג.
לדבריו הפסיכולוגיה המערבית כולה מושתתת על תפיסה אגוצנטרית ודיכאונית, בה בשעה שהפסיכולוגיה היהודית, אותה ניתח ארוכות בשנים האחרונות בהסתמך על מקורות היהדות, מהווה אלטרנטיבה חיה למערב, כאשר כולה מושתתת על הדדיות ומעורבות חברתית, על עיקרון של 'ערבים זה לזה' "אחד בתוך השני לטוב ולרע", כלשונו.
"אנחנו היהודית המצאנו את הפסיכולוגיה ואת הדמוקרטיה",קובע רוטנברג ומבהיר: "אצלנו יש את המושג של שבעים פנים לתורה. אצלנו ברור שגם כשיש שתי דעות סותרות ניתן להישאר במצב של 'תיקו' ". לטעמו של רוטנברג מדובר בהוכחה ברורה למסוגלות הנפשית לחיות עם שעתו של האחר באופן שוויוני ודמוקראטי. "זה סוד הדמוקרטיה. ללמד אנשים לחיות בעולם של אבסורד וניגודים".
הוא מזכיר בדבריו את הניגודים הקלאסיים בתולדות היהדות כהלל ושמאי ואביי ורבא כעדות לדבריו.
בספרו יוצק פרופ' רוטנברג לעקרון הקבלי שפותח על ידי החסידות – עקרון תורת הצמצום – את הפסיכולוגיה הנפשית של האדם עם עצמו, עם זולתו ואף עם אלוהיו. העיקרון ולפיו צמצם הקב"ה את עצמו כדי לאפשר מקום לאדם "עד כדי אפשרות של חוצפה כלפי שמיא, עד כדי הויכוח של אברהם אבינו ועד לר' לוי יצחק מברדיטשב", את העיקרון הזה מבקש פרופ' רוטנברג להעתיק לחיי היומיום: "אדם מצמצם את עצמו כדי להיות עם בנו, מחנך מצמצם את עצמו כדי לאפשר מקום לאיפכא מסתברא של התלמיד. הוא נותן מקום לבוהן התלמודית לשאול ולהקשות. זו מסורת יפה שיש להפיצה בעולם".
לדבריו, כאמור, בהחלט יתכן שבעוד המערב מתהדר בעצמו כערש הדמוקרטיה דווקא היהדות היא שפיתחה את הדמוקרטיזם ואת היכולת לחיות לצד דעות הפוכות ואף לעודד את קיומן ופיתוחן.
פרופ' רוטנברג אינו מתרשם גם מהמדרש המספר על כפיית הר כגיגית כאילו מדובר בסתירה לדמוקרטיזציה אותה הוא מוצא ביהדות. "המילה 'כפה' היא אותן אותיות כמו 'הפך' – אומר להם רבש"ע 'תצטרכו להפוך כל מילה. תהפכו ניתוק לתיקון, ואני לאין. תפתחו את האיפכא מסתברא".