שופט ביהמ"ש השלום בחיפה, אמיר טובי, חייב את חברת אל על לפצות שני אחים ערבים, תושבי הכפר אכסאל שבגליל, האחד בסך 20,000 ₪ והשני בסך 10,000 ₪ וכן בשכר טרחת עורך הדין בסך 6,000 ש"ח. זאת מאחר והצמידה להם ליווי צמוד לאחר הבידוק הבטחוני, הגבילה את צעדיהם ונקטה ביחס אליהם בהליכי בידוק מחמירים כתנאי לעלייתם לטיסה, בשונה מיתר הנוסעים באותה טיסה.
השופט קבע בהכרעתו כי במהלכים אלה "היה כדי לבזותם ולהציגם לעיני כל כאילו מדובר בבעלי סיכון או עבריינים פורעי חוק ואף דרשה מאחד האחים להתנצל בפני עובדת הבטחון כתנאי לעלייתו לטיסה, כל אלו בהעדר עיגון משפטי, תוך חריגה מסמכות ופגיעה מיותרת בהם".
נזכיר כי ראשית הפרשה בשוובם של השניים ארצה במהלך חודש פברואר 2007 מארה"ב מטיול בטיסת "ישראייר" מנמל התעופה בניו-יורק. הם התייצבו בעמדת הבידוק, כארבע שעות לפני מועד הטיסה. לאחר הבידוק הרגיל הם התבקשו להשאיר מזוודותיהם וכבודת היד בעמדת הבידוק ולחזור כעבר שעתיים. משחזרו נתבקשו לשוב בשנית כמחצית השעה לאחר מכן, ובשובם נאמר להם כי משלב זה ועד לעלייתם למטוס, תתלווה אליהם עובדת בטחון מטעם הנתבעת.
בשל עיכוב בטיסה התארך הליווי ועובדת הביטחון התלוותה אליהם בכל אשר פנו במהלך ההמתנה להמראה. התובעים טענו בפני בית המשפט כי במהלך המתנה זו חשו כי נוהגים עמם כאילו מדובר היה בעבריינים או פורעי חוק מסוכנים. לטענתם, משקם אחד מהם והלך להסתובב חפשי כדי לשוחח בטלפון הנייד ולאחר מכן נכנס לשירותים, נזפה בו עובדת הבטחון והטיחה בו כי הגזים וכי אינו יכול להסתובב סתם כך חופשי, באופן שאינו מאפשר לה קשר עין עמו. התובע השיב לה לדבריו, כי אין לה זכות להתנהג אליו בצורה שכזו וכל עוד היא לא עוצרת אותו בגין עבירה כלשהי אז "שתעוף ממנו".
בשלב זה, פנה אליהם קצין הביטחון של אל על אילן אור, נזף בהם על הדברים שהשמיעו באזניה ודרש ממנו להתנצל בפניה, שאם לא כן, לא יורשה לעלות לטיסה. "התובע שחש מושפל ומבוזה עד עפר, ישב על ספסל בטרמינל ומרר בבכי לפני העוברים ושבים , ולאחר שנרגע ושקל את המצב, ולאור הפצרותיו של אחיו, ומתוך חשש שמא לא יורשה לעלות לטיסה, ניגש והתנצל בפני עובדת הבטחון ובסופו של דבר עלה למטוס", נכתב בהכרעת הדין.
השופט הבהיר כי קצין הביטחון אילן אור הודה בחקירתו הנגדית כי התובעים לא היו מסוכנים ביטחונית וכי התחקיר, התשאול ובדיקת הכבודה שנעשו לגביהם, לא העלו מסוכנות מיוחדת הטמונה בהם. כמו כן קבע כממצא, כי לא הוצגה בפני התובעים האפשרות לוותר על הליווי, בכפוף לכך שיעמדו לחיפוש חוזר עובר לעלייתם למטוס, בניגוד לטענת אל על.
השופט טובי הבהיר כי עפ"י החוק, הסמכויות הנתונות לאנשי הביטחון של אל על כוללות ביצוע חיפוש על פני גופו של אדם, בבגדיו או בכליו, חיפוש המטען שברשותו ודרישה להזדהות ואין בגדר אותן סמכויות את הסמכות להתלוות לנוסע, לעקוב אחריו או להתחקות אחר צעדיו לאחר שעבר את שלב הבידוק הביטחוני.
השופט אף דחה את הטענה המשפטית של אל על, לפיה הליווי והמעקב שהוצמדו לתובעים מהווים המשך ישיר להליך החיפוש, והנם בבחינת חלק ממנו והבהיר את הדברים הבאים: " ... אין כל חולק על כך שנדרשים אמצעי ביטחון מוגברים ומחמירים, בייחוד לנוכח התגברות איומי הטרור בשנים האחרונות. יחד עם זאת, החוק הציב את המסגרת לגבי אותו חיפוש והעניק סמכויות נרחבות למדי לחפש בגופו ובמטענו של כל נוסע מרגע הגיעו לשער נמל התעופה (ככל שמדובר בישראל), או עובר לעלייתו למטוס ישראלי, בין אם בארץ ובין אם בחו"ל. סמכויות אלו אינן כוללות מעקב, ליווי או הצרת צעדיו של נוסע בדרך כלשהי ללא כל חשד ממשי כלפיו. עם כל ההבנה לצרכי הביטחון, אין הצדקה להתעלמות גורפת מכבודו, חירותו וזכויותיו הבסיסיים של אזרח תחת הכסות של פרת הביטחון הקדושה".
השופט הבהיר כי אינו מתעלם מן העובדה כי סכנות ביטחוניות אורבות לנו מכל עבר, וכי אל על אינה פועלת במצב אוטופי במנותק מהתרעות ואיומי חבלה וטרור. והוסיף: "הצורך בביטחון משותף לכולם, לאזרחים היהודים והערבים כאחת. אלא שלשיקולי הביטחון אין דבר וחצי דבר עם הדרישה שהפנתה הנתבעת לתובע כי יתנצל, אחרת לא יורשה לעלות לטיסה. זוהי התעמרות ופגיעה מיותרת, שיש להוקיעה ולעקרה מן היסוד".