לוח שנה צפוף
בלוח השנה העברי אנו שרויים במיקבץ צפוף של ימים עמוסי משמעות; חג החירות, יום הזכרון לשואה ולגבורה ויום העצמאות. באופק כבר מנצנץ המיקבץ הבא: יום רבי עקיבא ורשב"י בל"ג בעומר, יום ירושלים ויום מתן תורה. זה עתה חגגנו את יציאת מצרים 'אם כל הגאולות'; מחרתיים 'ניפול' לעומק זכר השואה, 'אם כל יסורי הגלות'; ובעקבותיה ישועת תקומת מדינת ישראל, 'מאת ה' היא נפלאת בעינינו'.
מי שחי את ההסטוריה של העם היהודי, ואת תקות עתידו, מתוך זיקה לאומית בלבד אך ללא מבט אמוני - יקשה עליו לעמוד בעומס המטלטל הזה. יתר על כן, מאורעות ימינו כאן ועכשיו, והמצב בה שרויה מדינת ישראל בין שבעים זאבי עולם, עשויים לייאש ולהטיל מורך ואבדן תקוה. הברק העולה מוושינגטון, והרעם הבוקע מטהרן, וסופת הקור האירופי, משתלבים במסכת העגומה בה שאלת השאלות "מה יהיה?" זקוקה למבט אמוני חד וחזק.
וכאן אתרום את השקפתי הדלה בתחום המדיני העכשווי, המעונן חלקית עד סוער.
כלפי ארצות הברית
כלפי הלחץ המדיני מצד ארצות הברית, הדורשת מאתנו ויתורי-ויתורים, אני סבור כי על מנהיגינו לומר בפה מלא, או שמא בשפה דיפלומטית: "עד כאן"! העקרונות שהוצבו בנאום 'בר אילן' של ראש הממשלה הם הקו האדום-כהה, התחתון ביותר, ממנו אין נסיגות. כלולים בו, בין השאר, הכרזה על שליטתנו בירושלים ובניה בה, דרישה להכרה מוצהרת במדינת ישראל כמדינה יהודית או כמדינת היהודים, ועקרונות נוספים בקשר ל'זכות השיבה', לניהול המו"מ ועוד.
יודע אני אל נכון כי גם חלק מבני עמי אינם מכירים בעקרונות אלו, כולל הגדרת 'המדינה היהודית', והם משמשים מעין 'גיס חמישי בוגדני' בתוכנו. אעפי"כ, גם האמריקנים יודעים שמרבית העם היושב בציון מוכן להלחם בחירוף נפש על עקרונות אלו.
אם יתברר שממשלת ארצות הברית - במישרין, בעקיפין או בעקיפי עקיפין, באמצעות ארגונים ו'זרועות' כלשהם - מקדמים בישראל אג'נדה אחרת בדרך חתרנית, יש להוקיעם (את האמריקנים) נגד השמש ולחשוף את ערוותם ללא מורא. חשיפה זו איננה צריכה להיות מפי דובר הממשלה. אפיקי תקשורת רבים מזומנים לדבר. מכל מקום, אפשר לסמוך על דעת הקהל בארה"ב שלא תאפשר חתרנות אמריקאית נגד הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון.
ולגופו של החיכוך הישראלי-אמריקאי;
טיעון הסברתי מרכזי - כלפי ארה"ב וכלפי פנים - צריך להיות כי ה'התנתקות' שימשה כתרגיל ענק, טסט-קייס אדיר, שהוכיח כי אין כל תמורה, ממש אפס, לויתורים ולפשרנות. אדרבה, הניסוי הדרמטי בחבל עזה הוכיח לעין כל כי דרישות אויבינו רק מרקיעות בעקבות ויתור ונסיגה כלשהי. והרהור אמוני מתגנב ללב, שמא הקב"ה כיון/סימא את עיני ממשלת ישראל דאז לעקירה זו כדי שתשמש עדות לכל באי עולם, ובעיקר לנאורים אשר בקרבנו, ללמוד פרק בהלכות 'ויתור ועונשו'...
כלפי האיום האיראני
בסוגיא האיראנית יש לי לומר דבר או שנים בלבד.
אינני יודע כמובן מה צה"ל מסוגל לעשות כדי לסכל את מזימת הרשע הנרקמת בטהרן. אחת ידעתי, כפי שנאמר לעיל בקשר ל'התנתקות': ההתגרות האינסופית של שליט איראן, והצהרות ההֶשמד שלו כלפי ישראל - מוכיחות ביתר שאת ועוז ש'אין עם מי לדבר' ואין לצפות לשום תמורה בעקבות ויתורים כלשהם מצדנו. והרהור אמוני מתגנב ללב, שמא הקב"ה נאלץ להקים עלינו צורר היטלראי קשה יותר מהמן כדי... להוציא מלב הנאורים במחננו אשר עדין מאמינים ב'ויתורים' לצד הפלסטיני.
ומכיון שכך, שאין עם מי לדבר, עלינו להמשיך בהצבת מראה מול השטן העולמי הצומח בטהרן, ולזעזע את דעת הקהל האירופי, ובעיקר האמריקאי, בדבר סכנה הטירור המוסלמי. יש לטרטר ללא הרף על פשעי מלחמה בהשפעה ובהשראה מוסלמית ולקרוע את המסוה מעל כל 'נאורי' אירופה, ארה"ב ו...ישראל. כל זאת כמובן מעבר לנקיטת צעדים בטחוניים ותכנונים סמויים כנדרש, כלפי הגירעון האיראני הרה-אסון.
ומעל לכל, כפי שפתחנו, עלינו להגביר את המינון האמוני במפעל הציוני, בתקומת מדינת ישראל ובהישגיה הגדולים שאין כאן המקום לפורטם כי רבים המה.
* * *
ציטטנו בראש המדור את הפסוק החוזר ארבע פעמים בשיר השירים, ואשר האשכנזים קראוהו בשבת חול המועד: "השבעתי אתכם בנות ירושלים". רבות דובר על שבועות אלו. באזני נקלטה המימרא הספק חסידית ספק דרשנית, ובודאי יאה לענייננו: "השבעתי אתכם", מה? "בנות ירושלים" - לבנות את ירושלים!