סאגת פיטוריה של ד"ר חנה קהת ממכללת אורות ישראל מגיעה לסופה, לאחר שלאחרונה קבע בית הדין לעבודה בירושלים, כי החלטת המכללה לפתוח בהליכים לפיטוריה של קהת לא נעשתה שלא כדין.
תחילתה של הפרשה בשנת 2006, אז ביקשה (וקיבלה) קהת צו מניעה זמני נגד פיטוריה מן המכללה, לאחר שבאותה עת השתכנע בית הדין כי פיטוריה של קהת נבעו ממניעים לא ענייניים.
אולם, עם בירור התביעה בבקשה להפוך את צו המניעה הזמני לצו מניעה קבוע, התברר כי כמה מן הטענות שטענה קהת בפני בית הדין והביאו לצו המניעה הזמני נגד פיטוריה - אינן מדוייקות.
בפסק הדין נקבע, כי "לאחר שבחנו את כל הראיות ובפרט לאור עדות התובעת (חנה קהת - ש.פ) מחד ועדות פרופ' גוטל והרב פליקס מאידך , השתכנענו כי נכון למרץ 2006 ואף בשנים קודם לכן, נוצרה מצוקה של רישום לקורסים של התובעת, ככל הנראה בשל עמדותיה ועל בסיס עובדות אלו שקלה המכללה לצמצם או לפטר את התובעת, ממניעים תקציביים אוביקטיביים, הגם שהסיבות למיעוט הנרשמות נעוץ כפי שאף אומרים ראשי המכללה בדיעותיה של התובעת".
"כעת, עת התבררה בפנינו התמונה המלאה, מצאנו כי לא כצעקתה של התובעת , וזו לא הצליחה להוכיח בראיות של ממש את טענותיה כי המכללה היא זו אשר הכשילה את הרישום לקורסים ואף לא הצליחה להוכיח את הקשר בין הפרשה של בר אילן לטענותיה לשינאה והתנכלות מצידו של פרופ' גוטל כנגדה", הוסיף בית הדין וקבע, כי "לאחר ששמענו את ראיות התובעת ועדי הנתבעת, אין אנו סבורים כי עמד בפנינו נושא שאלת אפליה על רקע השקפה, ולא הוצגה בפנינו תשתית ראייתית מספקת , כדי להוכיח כי רק בשל דעותיה של התובעת והשקפת עולמה , החל הליך הפיטורים כנגדה".
בסיכומם של דברים דחה בית הדין את טענותיה של קהת, תוך שהוא מביע אי נחת מהעובדה שדיעותיה של קהת הפכו אותה למרצה בלתי מבוקשת, אך דוחה את הטענות לפיהן יד המכללה עצמה היתה בהורדת מספר הנרשמות לקורסים שהעבירה.