סנוקר הוא אחד המשחקים המצטיירים כסמל פריקת העול, ומועדוני סנוקר מצטיירים לא אחת כמוקד פורענות ואלימות בני נוער וצעירים. אז איך קרה שארגון 'דאוריתא' הצליח להגיע למקומות המורכבים ביותר בארץ, להקים שם מועדוני סנוקר, להביא לשם את בני הנוער הנושר ודווקא משם להגיע איתם להישגים?
מדובר בפרויקט של ארגון ה-OU המוכר יותר בתחום הכשרות בארה"ב, אולם מסתבר שאת הרווחים מתחום זה מפנה הארגון לפרויקטים חברתיים להעצמת הנוער בארץ. חיים פלזנר, מנהל פרויקט 'דאוריתא' מספר ביומן ערוץ 7 על הפרויקט שבאחריותו:
"הפרויקט הגיע לצפון אחרי מלחמת לבנון השנייה. היעד היה למלא את הזמן הפנוי במשהו ערכי. אנחנו שומעים טענות רבות על הנוער אבל הנוער הזה הוא נוער נפלא וטוב אבל מסתובב משועמם. התפקיד שלנו הוא לרוקן את הרחובות ולהביא אותם אל המקום החם שלנו ולכן הקמנו סנוקר כשר – המוזיקה כשרה, התמונות על הקירות של רבנים, וככה כשמחכים בתור לסנוקר - נפתחות שיחות עם המדריכים".
פלזנר מספר על כללים מעטים אך נוקשים שנשמרים בין כותלי המועדון שכמותו יש גם במקומות נוספים כנהרייה עכו וערים נוספות. "אין ניבול פה, אין הרמת יד, אין עישון", הוא מזכיר כמה מהכללים, ומסתבר שדווקא במקום שכזה, מקום שבד"כ מועד לפורענות ואלימות מצליחים לשמר אווירה טובה וחיובית. "יש שעות של משחק, יש שיעור או הפעלה בנושאי העצמה או מעגל החיים, שיחות אישיות כשהמסר הוא פשוט – חום ואהבה".
לדבריו, ראוי היה שבכל מקום ומקום ברחבי הארץ יהיה בית סנוקר כשר שכזה, על מנת שיוכלו בני הנוער למצוא בו את מבוקשם הפנימי – אוזן קשבת וחום, מקום בו יתמלא זמנם החופשי ותחוזק זהותם היהודית והערכית".
בנוסף לכל אלה מתאמים מדריכי המועדונים "חליפה אישית", כלשונו של פלזנר, לכל נער ונער עד ליום גיוסו.
ומי המדריכים? פלזנר מדגיש את חשיבות היותם יוצאי השכונות עצמן, שיכירו את המצוקות, יכירו את האווירה, ומתוך כך השפעתם תהיה משמעותית, רבה ומועילה הרבה יותר.