שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, ד"ר מיכל אגמון גונן, דחתה בקשה לאישור תביעה יצוגית נגד חברת כטיסי האשראי "ויזה לאומי". בתביעה נטען, כי העובדה שהחברה גובה דמי טיפול חודשיים מלאים גם עבור חודשים בהם הלקוחות מחזיקים בכרטיס רק בחלקו של החודש (בחודש בו הכרטיס מונפק או מוחזר), מהווה עבירה על החוק.
לטענתן, כל עוד הכרטיס לא מוחזק על ידי הלקוח אין צורך או אפשרות "לטפל" בכרטיס. מכאן הן גוזרות המסקנה לפיה כל עוד אין "טיפול" בכרטיס, החברה אינה רשאית לגבות דמי טיפול.
בנוסף טענו התובעות, כי על פי הלשון המפורשת של החוזה בין הצדדים, דמי הטיפול נקבעים בסך בשקלים עבור תקופה של חודש מלא, ועל כן גביית העמלה בגין חלק מהחודש מהווה הטעיה או חוסר תום לב בקיום החוזה או הפרת החוזה.
טענה נוספת של התובעות היתה, כי גביית דמי הטיפול בנסיבות בהן אין כל טיפול, ובניגוד ללשון החוזה, מהווה עשיית עושר ולא במשפט.
החברה מנגד כפרה בטענת הבסיס של התובעות, לפיה כל עוד הכרטיס אינו בשימוש הלקוח, לא ניתן על ידי המשיבה כל "טיפול" בהקשרו. לטענתה, עמלת דמי הטיפול נגבית בגין עלויות תפעול של סל שירותים שנותנת החברה, הכוללים בעיקר את דפי הפירוט החודשיים הנשלחים ללקוחות ואת העמדתו של שירות לקוחות לקבלת מידע ולמענה לברורים על חיובים, ואשר אין כל קשר בינם לבין מספר הימים בחודש בהם החזיק הלקוח בכרטיס המאפשר לו לבצע באמצעותו פעולות ו/או למספר הפעולות שבוצעו בפועל בכרטיס על ידי הלקוח במהלך אותו חודש.
בנוסף, טענה החברה כי עמלת דמי הטיפול אינה עמלה תקופתית אלא עמלה הניתנת כנגד שירות, ולכן אין מניעה לגבותה באופן מלא ולא בגין התקופה היחסית בה החזיק הלקוח בכרטיס בפועל.
כאמור, קיבלה השופטת את עמדת החברה, תוך שהיא מציינת כי "ממסמכי ההתקשרות עולה, אפוא, כי עמלת דמי הטיפול הינה עמלה הנגבית על בסיס חודשי, פעם בחודש, מידי חודש בחודשו, החל מהחודש בו נמסר הכרטיס לידי המחזיק לראשונה. אני סבורה כי יש בקביעות אלו במסמכי ההתקשרות כדי לתמוך בפרשנות המוצעת על ידי המשיבה (ויזה לאומי - ש.פ). יחד עם זאת, ברור כי לתיבה "לחודש" או "מידי חודש בחודשו" אין פרשנות כללית ואחידה ויש ללמוד עליה גם מהגיונה של העסקה וממהותו של השירות. השאלה היא האם דמי הטיפול נגבים בגין שירות הניתן ללא קשר לשאלה האם הלקוח מחזיק בכרטיס במהלך חודש מלא או בחלק מהחודש בלבד".
"מהאמור עולה כי לא הוכחה ולו לכאורה כי עומדת למבקשות (התובעות - ש.פ) עילת תביעה כנגד המשיבה. עילת ההטעיה בוודאי שאינה עומדת למבקשות, שכן אף אחת מהן לא טענה כי הסתמכה על האמור במסמכי ההתקשרות בנוגע לדמי הטיפול בטרם התקשרה עם המשיבה, וממילא לא הוכח קשר סיבתי בין ההתקשרות עם המשיבה לבין ההטעיה לכאורה במסמכי ההתקשרות", הוסיפה השופטת.
לאור זאת קבעה השופטת בצעד חריג, כי "נוכח החשיפה הרבה לה היתה נתונה המשיבה עקב הגשת הבקשה, בהתחשב בכך שהבקשה נדחית בשלב הראשוני בשל העדר הוכחה לכאורית של עילת תביעה ומאחר ועצם הגשת הבקשה והעלאת הנושא לא הביאו תועלת כלשהי לציבור הרחב, אני רואה לנכון לעשות במקרה זה צו להוצאות. המבקשות ישלמו למשיבה הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ₪ בתוספת מע"מ".