שופטת בית המשפט המחוזי בחיפה, חני הורוביץ, גזרה עונש של שלוש שנות מאסר בפועל, שנת מאסר על תנאי, קנס בסך 70,000 ₪ וחילוט כספי פקדון בביהמ"ש ורכוש הכולל קרנות כספיות , קופות גמל וכו', על גזבר בית משפט השלום בצפת לשעבר, אשר הורשע עפ"י הודאתו בעבירות של גניבה בידי עובד ציבור בעשרות מקרים, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, מרמה והפרת אמונים ואיסור הלבנת הון
הגזבר המורשע עבד משנת 1985 ואילך בשירות המדינה - הנהלת בתי המשפט, בבית משפט השלום בצפת בתפקידים שונים. ב-13 השנים האחרונות שימש כגזבר בית המשפט. במסגרת תפקידו, היה אחראי על קבלת כספי ההפקדות בתיקי הוצאה לפועל ובתיקי בית המשפט ועל הפקדתם בחשבונות ההוצאה לפועל והנהלת בתי המשפט, בבנק הדואר.
מכתב האישום עולה, כי בסביבות שנת 2000, הנאשם החליט לשלשל לכיסו כספי הפקדות מזומנים שהופקדו בלשכת ההוצאה לפועל ועשה כן בכמאה הזדמנויות, בהן גנב סך 391,423 ₪ מכספי ההוצאה לפועל. כדי להסוות את מעשיו, בין היתר, טען בפני המאבטח שתפקידו היה להפקיד הכספים, כאילו לא בוצעו הפקדות במזומן ונהג לרשום מצג כוזב ברישומים אצלו, כאילו הכספים שהתקבלו הופקדו בחשבון ההוצאה לפועל בבנק הדואר.
כמו כן נהג הגזבר לשים בצד חלק מהשוברים שהכין ולהסתירם, על מנת שלא ייווצר פער גדול מדי בין נתונים שהוזנו על ידו למחשב לבין רישום סכומים שאכן הופקדו בבנק הדואר. על ידי הפקדת חלק מהכספים חזרה לחשבון ההוצאה לפועל היקשה הנאשם על חשיפת מעשיו וניסה לטשטשם , והמשיך במעלליו באין מפריע עד לאוקטובר 2007, אז התגלו מעשיו בביקורת חשבונות.
בכספים רכש הגזבר דירת יוקרה, ביצע תשלומים שונים, רכש מוצרים, פרע הלוואות, סילק את המשכנתא על דירת מגוריו, הפקיד כספים לחשבונות הבנק שלו ופרע שוברים בגין כספים אותם גנב קודם לכן. זאת, תוך ערבוב הכסף הגנוב עם כספים אותם קיבל ממקורות חוקיים.
הגזבר הסביר את ביצוע העבירות "בלחצים כספיים רבים בהם היה שרוי בעקבות רכישת בית חדש וצורך לעמוד בתשלומי המשכנתא. לדבריו הכסף במסגרת העבודה היה זמין מאוד, הפיתוי היה גדול והוא התקשה לעמוד בדחף להשתמש בו, תוך שהוא משכנע את עצמו כי יחזיר את הכסף". לדבריו "הפיקוח על עבודתו היה דל...והעדר הפיקוח עליו הגביר ואפשר חופש לפעולה והתנהלות מעוותת". לדבריו מאז שקנה בית גדול יותר בשנת 2000 ועד שנתפס, הגדיל את היקף משכורתו בכ-30% באמצעות כספי הגניבה.
השופטת הורוביץ ציינה כי מעשיו של הנאשם חמורים מאד וכי עבירה של מעילה בכספי ציבור על ידי עובד הצבור, יש בה בנוסף לנזק הכספי הישיר, פגיעה בטוהר המידות ובמערכת הציבורית כולה ואין צורך להכביר מילים על חומרתה. על אחת כמה וכמה קשה הפגיעה, כשמדובר בעובד שעבד במערכת בתי המשפט, שאמונה על המערכה לאכיפת שלטון החוק. ניקיון כפיים של עובד הציבור עומד בבסיס השירות הציבורי. סדרי מנהל ושלטון תקינים נבנים על אמון הציבור. כשעובד ציבור מבצע עבירות, נגרמת פגיעה ממשית באמון הציבור. לפיכך, נקבע לא אחת, כי עבירות גניבה בידי עובד ציבור ומעילה באמון, מצדיקות ענישה מחמירה, שיהא בה מסר חד משמעי ומרתיע וכי לנסיבות האישיות משקל דל והן נסוגות בפני צורך זה.
השופטת הוסיפה כי קשיים כלכליים, בפרט בעקבות רכישת בית גדול יותר, אין בהם שום צידוק או נסיבה מקילה. גם העובדה שהפיקוח על הנאשם לא היה רב, אין בה כדי להקל עמו, שכן היא מלמדת על האמון הרב שניתן בו במסגרת תפקידו ועל הצורך להרתיע אחרים במערכת הציבורית, לבל ימעלו.
השופטת הבהירה כי המלצת שירות המבחן ( להטיל על הנאשם צו מבחן בן 24 חודשים וכן מאסר בעבודת שרות ולא בין כותלי בית הסוהר כדי למצות את ההזדמנות הטיפולית ולהשיב את יתרת הכספים) - איננה מביאה שיקולים אלו בחשבון ואין מקום לקבלה. "אין מדובר בקשיים יוצאי דופן. עם כל הצער על משפחת הנאשם וילדיו הקטינים אין בהם כדי לגבור על האינטרס הציבורי".