בית המשפט העליון דחה היום את ערעורו של שמשון שובייב על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים שלפיה הוכרז המערער בר-הסגרה לרוסיה, בגין מעשה רצח ושוד שביצע שם בשנת 1999.
שובייב הואשם ברוסיה כי באוגוסט 1999, לאחר תכנון מדוקדק, נכנס עם שותפו בעורמה לביתה של קשישה, קרובת משפחתו של השותף. עם כניסתו אל הבית תקף המערער את הקשישה, היכה אותה בראשה, קשר את ידיה והדביק על פיה נייר דבק. לאחר מכן חנק אותה למוות. המערער ושותפו, שהיה מחופש לאישה, נטלו מן הבית רכוש רב, מכל הבא ליד, ויחד חזרו אל שותפם השלישי שהמתין להם בחוץ ברכב המילוט. המערער הגיע לישראל תוך פחות מחודש לאחר מכן. בעקבות בקשה להסגרת המערער שהגישו הרשויות ברוסיה לרשויות בישראל, עתרה המחלקה לעניינים בינלאומיים לבית המשפט המחוזי בירושלים על מנת שיכריז על המבוקש כעל "בר-הסגרה". בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה, וכאמור היום, 14.4.10, דחה בית המשפט העליון את הערעור על ההכרזה, ובכך נתן לה תוקף סופי.
הראיות שהציגו רשויות רוסיה כנגד המערער היו עדויות שני שותפיו, זיהוי על ידי עוברת אורח שראתה אותו בלווית אישה בעת שיצא מבית הקשישה ועוד.
בית המשפט העליון דחה את טענת המערער, שלפיה אין די בראיות שהוצגו כדי להביא להסגרתו.
שובייב העלה כנגד הסגרתו את הטענה כי חלף זמן רב מאז ביצוע העבירה וכי הטיפול בעניינו ארך זמן רב מדי. בעניין זה קבע בית המשפט כי הגעתו של המערער לישראל סיבכה עד מאוד את עניינו, משום שהצריכה פתיחת הליכי הסגרה, שנקיטתם אורכת זמן.
טענת המערער כי במהלך השנים השתקע בארץ ולכן אין להסגירו, נדחתה גם היא: בית המשפט קבע כי השתקעותו בישראל, לאחר שעזב את רוסיה, שביקשה להעמידו לדין, היא נסיבה טבעית בתיק הסגרה, ואין להתחשב בה.
כמו כן דחה בית המשפט את טענת המערער שלפיה לא יזכה למשפט צדק ברוסיה. עם דחיית הערעור, ניתן תוקף סופי להכרזה על היותו של המערער "בר-הסגרה". בימים הקרובים תפנה המחלקה לעניינים בינלאומיים בפרקליטות המדינה לשר המשפטים, על מנת שיורה על ביצוע ההסגרה בפועל.
שובייב הואשם ברוסיה כי באוגוסט 1999, לאחר תכנון מדוקדק, נכנס עם שותפו בעורמה לביתה של קשישה, קרובת משפחתו של השותף. עם כניסתו אל הבית תקף המערער את הקשישה, היכה אותה בראשה, קשר את ידיה והדביק על פיה נייר דבק. לאחר מכן חנק אותה למוות. המערער ושותפו, שהיה מחופש לאישה, נטלו מן הבית רכוש רב, מכל הבא ליד, ויחד חזרו אל שותפם השלישי שהמתין להם בחוץ ברכב המילוט. המערער הגיע לישראל תוך פחות מחודש לאחר מכן. בעקבות בקשה להסגרת המערער שהגישו הרשויות ברוסיה לרשויות בישראל, עתרה המחלקה לעניינים בינלאומיים לבית המשפט המחוזי בירושלים על מנת שיכריז על המבוקש כעל "בר-הסגרה". בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה, וכאמור היום, 14.4.10, דחה בית המשפט העליון את הערעור על ההכרזה, ובכך נתן לה תוקף סופי.
הראיות שהציגו רשויות רוסיה כנגד המערער היו עדויות שני שותפיו, זיהוי על ידי עוברת אורח שראתה אותו בלווית אישה בעת שיצא מבית הקשישה ועוד.
בית המשפט העליון דחה את טענת המערער, שלפיה אין די בראיות שהוצגו כדי להביא להסגרתו.
שובייב העלה כנגד הסגרתו את הטענה כי חלף זמן רב מאז ביצוע העבירה וכי הטיפול בעניינו ארך זמן רב מדי. בעניין זה קבע בית המשפט כי הגעתו של המערער לישראל סיבכה עד מאוד את עניינו, משום שהצריכה פתיחת הליכי הסגרה, שנקיטתם אורכת זמן.
טענת המערער כי במהלך השנים השתקע בארץ ולכן אין להסגירו, נדחתה גם היא: בית המשפט קבע כי השתקעותו בישראל, לאחר שעזב את רוסיה, שביקשה להעמידו לדין, היא נסיבה טבעית בתיק הסגרה, ואין להתחשב בה.
כמו כן דחה בית המשפט את טענת המערער שלפיה לא יזכה למשפט צדק ברוסיה. עם דחיית הערעור, ניתן תוקף סופי להכרזה על היותו של המערער "בר-הסגרה". בימים הקרובים תפנה המחלקה לעניינים בינלאומיים בפרקליטות המדינה לשר המשפטים, על מנת שיורה על ביצוע ההסגרה בפועל.