אך זאת נדע, 22,684 חללי מערכות ישראל הם המחיר ההכרחי, שלא רצינו בו, מחיר ריבונות ישראל, בדור הזה. מדינה איננה ניתנת לעם על מגש של כסף. והחרות ניתנה רק לאלה המוכנים להגן עליה.
במקורותינו נכתב "ואעבור עלייך ואראך מתבוססת בדמך. ואומר לך בדמייך חיי. בדמיך חיי". וקול מורשת אבותינו, ברור ובהיר כבראשונה, מצווה עלינו "ובחרת בחיים".
המאבק על הזכות להיות "עם חופשי בארצנו" מתוך בחירה בחיים חרף מחיר הדמים של הבחירה הזאת. זהו גורל דורנו. ובניינה של "חברת מופת" שתהיה ראויה לקרבנם של הנופלים היא משימת הדור הזה, היא גם מבחנו.
ערב יום העצמאות ה-62, מדינת ישראל חזקה ומרתיעה. דרוכה מול כל איום קרוב כרחוק ונכונה להושיט מעמדה של כוח – יד בוטחת לשלום אל שכניה.
יודע אני כי מילים אין בכוחן להביא נחמה, אך אבטיחכם – אנחנו זוכרים את רעינו כולם. מכוח אומץ ליבם, מסירותם, נכונותם והקרבתם של הבנים – מדינת ישראל חיה, קיימת, מתפתחת ופורצת אל עתיד טוב יותר. מגשימה בכל יום, דרך הישגים יוצאי דופן בכל תחומי החיים – הכלכלה, המדע, הטכנולוגיה והתרבות – את צוואתם של החיילים הצעירים שמתו.
עוד רבה הדרך לפנינו ורבים הליקויים שיש לתקנם. אך מי ייתן והישגים מופלאים אלה ותקוות השלום שבליבנו, יצקו בנפשותיכם המיוסרות ולו מעט נחמה.
לצערי אינני יכול לחבק כל אחת ואחד מכם באופן אישי ולהביע רגשותיי. אך ביום הזה חש אני אליכם קרבה של הזדהות, אהבת אחים, והכרה במחיר הכבד מנשוא שנדרשתם לשלם למען ביטחון ישראל.
ומי ייתן ולא נדע עוד שכול ויתגשם בהם הפסוק "ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד".