לקראת יום העצמאות ה-62 של מדינת ישראל ביקשנו מסדרת אישים מרחבי העשייה הישראלית לציין רגע או אירוע, אישי או כללי, המהווה עבורם חיבור והתקשרות לישראליות. חבר הכנסת לוין, כמו גם גואל האדמות משה זר, מדגיש את רגעי ההתיישבות כרגעים שכאלה.
חבר הכנסת יריב לוין מספר על שני רגעים בהיסטוריה הישראלית כדוגמא והיפוכה להתחברות אל הישראליות:
"הרגע הראשון הוא מלחמת ששת הימים, שאמנם הייתה עוד קודם שנולדתי, אבל התמונות והסיפורים שדרכם אפשר לחוות את שחרור חלקי המולדת הם בעיני לא רק הכי ישראליים, אלא עדות למימוש החזון שבגללו אנחנו כאן".
מנגד, ממשיך לוין, "הרגע השני הוא פינוי ימית שאותו אני זוכר כילד קטן שכבר אז ראה את האירוע הזה כבלתי נתפס וכקצה השני מול הרגע הראשון. זהו רגע שמעצים את ההבדלים בין ההישגים והתקומה לאיבוד האמונה ולאיבוד הדרך, עדות לאופן שבו אנחנו הורסים במו ידינו את מה שבנינו, מעשה שאף עם לא היה עושה".
ולשני הרגעים הקוטביים הללו יש השלכות מעשיות ואישיות עבור לוין: "חובתנו ללמוד, להיזהר ולעשות הכול כדי שמעשים שכאלה לא יתרחשו שוב".
"החיבור הוא הבניה הבלתי פוסקת בארץ ישראל"
גואל האדמות, משה זר, אינו זקוק לרגע אחד מסוים שיאפיין עבורו את הישראליות והחיבור אליה. עבורו כל רגע בו בונים בארץ ישראל הוא רגע של התחברות.
"מה שמחבר אותי לישראליות זה שאף פעם לא מתחילים כאן לבנות ואף פעם לא מפסיקים לבנות. כאן בונים כל הזמן, בלי חוקים ובלי גזרות. בארץ ישראל אין חוק ואין צו שיכול לקבוע 'עכשיו תתחיל לבנות' ועל אחת כמה וכמה אין חוק שיאמר להפסיק לבנות בארץ ישראל".
"הישראליות שלי והמסר הישראלי שלי הם שתמיד, תמיד, תמיד, תמיד בונים, בכל מצב שרק אפשר".