אבי אברהמי, אשר נקרא על שם דודו אברהם טורקיאן שנפל לפני כמעט 40 שנה בעת מילוי תפקידו, מסביר כי הוא חש שליחות בעובדה שהוא נושא את שם דודו.
"עם הזמן חסרונו של דודי שנפל רק יותר כואב", הוא מספר.
אברהם טורקיאן, בן משה ומלכה. נולד ביום כ"א בניסן תשי"א (27.4.1951) בתל-אביב. למד בבית-הספר "בר יוחאי" בשכונת שפירא. חמש שנים היה חבר בתנועת הנוער "הנוער העובד והלומד" בתל-אביב, הכיר את כל המדריכים ואהב מאוד לבקר במועדון אשר בו מצא מסגרת חברתית לבילויים ולטיולים.
טורקיאן למד במכללה לאלקטרוניקה ותיקוני רדיו. הוא אהב מאוד את הים ואת השמש ובכל שעת פנאי היה הולך לים. תמיד היה הראשון לסייע לכל נזקק והתנדב לכל מבצע עזרה. בשכונה היה ידוע כבחור אמיץ וטוב לב והכל הכירוהו והוקירוהו.
את טוב לבו ודאגתו לזולת הוכיח פעם בשכונתו, כשמכונית עברה והפילה אישה ארצה. אברהם רץ אליה, אסף אותה כשהיא שותתת דם, הכניס אותה למונית והסיע אותה לבית-החולים. לאחר מכן ישב לידה כל הלילה ודאג לה כאילו הייתה זו בת משפחתו. בת-שחוקו משכה אליו ילדים קטנים והוא היה מוכן ומזומן תמיד לעזור להם בכל אשר יכול.
אברהם גויס לצה"ל במאי 1969 והוצב לחיל הצנחנים. בבואו לחופשות, ניכר עליו שהוא מאושר בחייו בצבא. הוא היה מלא מרץ, היה איש חברה והרבה להתכתב עם חברים שונים. הוא שאף לראות את העולם וקיוה כי לאחר השירות הצבאי ייסע לטייל לחוץ-לארץ. ביום כ"ב בסיון תש"ל (26.6.1970), נפל בעת מילוי תפקידו. הובא למנוחת- עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית-שאול.