קהל רב, נשים וגברים, עולים חדשים וצברים, יהודים ובני המגזר הבדואי השתתפו גם השנה בטקס יום הזיכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה שנערך היום (שני) במרכז להכשרה ושיקום מקצועי בב"ש.
המאחד פסיפס אנושי זה הוא המרכז השיקומי השייך לקרן למפעלי שיקום, רשת שירותי שיקום תעסוקתי הנחשבת לגדולה בישראל, הנותנת שירות לאוכלוסייה בעלת קשת רחבה של נכויות. הדלקת המשואה והורדת דגל המדינה לחצי התורן, על ידי יעקב שחר, אחד המשוקמים הסובל מעיוורון, פתחו את הטקס.
לאחר אמירת 'יזכור' ופרק תהילים העלה על נס מנהל המרכז, ד"ר שי הרשקוביץ, אלוף משנה במיל', את חלקם ותרומתם של הלוחמים בני המגזר הבדואי. "168 לוחמים בדואים נפלו, מתוכם 41 מבני הפזורה בנגב. מצאתי לנכון להזכיר את אחינו הלוחמים הבדואים כי אנחנו פחות מדברים עליהם ופחות מזכירים את חלקם במשימה הזאת של קיומה ושמירה על בטחונה של המדינה", ציין הרשקוביץ.
"כדאי לציין כי הסיוע של הבדואים החל ב 1948 כאשר קבוצה של 70 לוחמים משבט א'להיב שבצפון פנו ליגאל אלון והציעו את השתתפותם בקרבות, יחד עם ההגנה והפלמ"ח, וכך התחיל שיתוף הפעולה", הוסיף הרשקוביץ.
ד"ר הרשקוביץ, אשר שירת 22 שנה בחטיבת חי"ר וצנחנים ושימש כסמח"ט, סיפר כי הכיר היטב את לוחמי המגזר, "יצא לי לעבוד לא מעט עם גששים בדואים אחד מהם היה מוחמד שיבלי שהיה מפקד כוח הגששים של החטיבה בה פעלתי. במהלך השנים נוצרו בינינו יחסי ידידות טובים. מוחמד שירת בנאמנות את המדינה במשך לא מעט שנים, משאלתו הייתה שהוא יוכל לשרת את המדינה ולפרוש כאדם בריא בגיל הפרישה, לצערנו, הדבר לא קרה. בחודש פברואר 1991 בהתקלות עם מחבלים, בעודו מסתער בראש הכוח בגזרת הגבול עם ירדן, הוא נהרג מירי מחבל".
"אותו מוחמד", מספר הרשקוביץ, "גר בכפר שבלי יחד עם משפחתו, משפחת שיבלי, ובנו החמישי שנולד סמוך לאותו אסון נקרא גם הוא מוחמד שיבלי וכיום הוא קצין צה"ל בדרגת סגן".
בין קהל המשתקמים היה משה שחם בן 52 שחייו נצלו בנס בפיגוע והוא סיפר "לפני 25 שנה התגוררתי באילת ועבדתי כשומר ב'מעבדה הימית'. באחד מימי ו' היתי אמור לעבוד משמרת לילה אולם בשל יום הולדתי שרציתי לחגוג ביקשתי להחליף אותי בשומר אחר. ב-05.00 לפנות בוקר אותו יום ו' חדרה חולית מחבלים מירדן דרך הים ובדרכם לטבוח רצחו את חברי לעבודה שהחליף אותי ובזכותו ניצלתי זה לא יד הגורל?!", שאל משה.
מקהלת המרכז, בהדרכתה של חווה להט מצוות המרכז, שאף היא עצמה שייכת למשפחת השכול, השמיעה קטעי קריאה ושירי תוגה ביניהם: "קינת דוד", "מה אברך" ועוד.