שר המשפטים, פרופ' יעקב נאמן, אישר הבוקר (רביעי) את הפצת תזכיר חוק המאבק בטרור, התש"ע – 2010, וזאת לאחר שנוסחו אושר גם בידי היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין.
ממשרד המשפטים נמסר כי מטרת החוק המוצע לתת בידי רשויות המדינה כלים מתאימים בתחום המשפט הפלילי והציבורי, לשם התמודדות עם ארגוני הטרור ועם איומי הטרור בפניהם ניצבת מדינת ישראל. ההסדר החוקי המיוחד המוצע נדרש לאור ייחודה של תופעת פשיעה זו, הבאה לידי ביטוי בעוצמת הפגיעה שלה, מחד גיסא, ובקושי להיאבק בה בשל היקפה ומורכבותה, מאידך גיסא. עוצמת הפגיעה של הטרור באה לידי ביטוי בכך שמלבד הפגיעה הישירה שהוא מסב לחיי אדם ולשלמות הגוף, הוא אף יוצר אפקט פסיכולוגי של פחד ותחושת איום בקרב הציבור כולו ומערער את שגרת חייו לאורך זמן, וזאת אף אם מעשה הטרור עצמו לא הושלם.
במשרד מציינים כי הקושי בחשיפת ארגוני טרור, ומי שחשוד בביצוע מעשי טרור במניעת פעולתם והעמדתם לדין נובע , בין השאר, ממאפיינים טיפוסיים של אותם ארגונים, כגון מבנה מסועף ומבוזר, היררכיה פנימית וחלוקת תפקידים בין החברים, התפרשות על פני שטחים גיאוגרפיים נרחבים וקבלת תמיכה חומרית ומוראלית מידי האוכלוסייה המקומית ומחו"ל. מעבר לכך קושי מרכזי הוא חוסר נכונות לשיתוף פעולה עם גורמי אכיפת החוק הן מצד השותפים לפעילות הטרור והן מצד אוכלוסיה עוינת המזדהה עם יעדי ארגונים אלה ומטרתם ואינה מסייעת לגורמי האכיפה . כל אלה מקשים מאד על איסוף ראיות קבילות וגלויות שיאפשרו הבאה לדין של החשודים בביצוע עבירות טרור ובהתמודדות עם ארגוני הטרור.
החוק מציע לתת בידי רשויות החוק מגוון כלים בתחום המשפט הפלילי והציבורי, שתכליתם המשולבת מניעה וסיכול של פעילות טרור, פגיעה בתשתית הארגונית והפיננסית המזינה אותה, תפיסת העבריינים והבאתם לדין, והכל בשים לב למאפיינים המיוחדים של פעילות הטרור, לקשיים באיסוף ראיות קבילות וגלויות, ולסיכון שהיא טומנת בחובה לביטחון מדינת ישראל ותושביה ולסדרי השלטון בה.
"בקביעת ההסדרים המוצעים נעשה מאמץ לאזן כראוי בין עצמת הכלים בתחום המשפט הפלילי והציבורי, הנדרשים להתמודדות אפקטיבית עם הסיכונים החמורים שיש בפעילות טרור ומאפייניה המיוחדים לשם שמירה על בטחון הציבור והמדינה, לבין מחויבות המדינה לשמירה על ערכי הדמוקרטיה ועל זכויות האדם", אומרים במשרד.
להלן עיקרי הנושאים המעוגנים בהצעת החוק:
פרק ב': ההכרזה על ארגוני טרור
בהצעה נכלל הסדר הכרזה מנהלי על ידי שר הביטחון הן ביחס לארגונים הפועלים בישראל (הניתנים היום להכרזה לפי תקנות ההגנה או לפי פקודת מניעת טרור), והן ארגונים ואנשים שהוכרזו בחו"ל (שהכרזתם מוסדרת כיום בחוק איסור מימון טרור). לצד מנגנון ההכרזה הוסדרו מינוי הוועדה המייעצת בנושא ההכרזות, והוסדרו נושאים של הליכי שימוע, וביטול ההכרזות, ועניינים נוספים הקשורים בכך.
פרק ג': עבירות פליליות:
נקבעו בחוק עבירות מיוחדות הנוגעות לטרור והכוללות ניהול ארגון טרור, גיוס וחברות בארגון טרור, מתן שירות לארגון טרור וכן גילוי הזדהות עמו. (חלק מעניינים אלה מוסדרים היום בתקנות ההגנה וכן בפקודת מניעת טרור, וחלקן הן עבירות חדשות, אשר נוסחו לאחר שהובהר הצורך בקביעתן). כמו כן נקבעו עבירות שעניינן הסתה לטרור, העמדת אמצעים וסיוע לעבירה שהיא מעשה טרור, אי מניעת מעשה טרור, איום והכנה לביצוע מעשה טרור, אימונים או הדרכה למטרות טרור, וכן פעולות ועסקאות בנשק למטרות טרור.
עבירות מימון טרור: שולבו בהצעת החוק עבירות המעוגנות היום בחוק איסור מימון טרור בשינויים מסוימים- לרבות איסור פעולה ברכוש למטרות טרור, איסור פעולה ברכוש טרור, עבירות הנוגעות לרכוש של ארגון טרור מוכרז, וכן, עיגון חובות הדיווח אודות רכוש טרור ורכוש של ארגון טרור מוכרז.
החמרה בענישה: נקבעו הסדרים שעניינם החמרה בענישה בעבירות שנעברו בנסיבות של טרור העונות על הגדרת "מעשה טרור". המושג "מעשה טרור" הוגדר, בדומה להגדרה הקבועה בחוק איסור מימון טרור, ומבוסס על הגדרות דומות המצויות בחקיקה בעולם וכן על הניסיון המצטבר בישראל. על פי המוצע מעשה יחשב כמעשה טרור על פי שלשה מבחנים: א. מבחן המניע למעשה - מניע מדיני, אידיאולוגי או דתי או מתוך עוינות כלפי ציבור. ב. מבחן המטרה של המעשה - מטרה לעורר פחד או בהלה בציבור או להניע ממשלה או רשות שלטונית לעשות מעשה או להימנע מעשייתו ג. מבחן מאפייני המעשה שעיקרו – סיכון ממשי לפגיעה בגוף, בחירות, בביטחון המדינה, בשלום הציבור, בבטיחותו או בבריאותו, פגיעה חמורה ברכוש או פגיעה שעלולה להביא לנזק כלכלי חמור או פגיעה בתשתיות או במערכות חיוניות, הכל כמפורט בהגדרה.
כמו כן נקבעה החמרה בענישה בהתייחס לעבירות קשר, סיוע וניסיון לעבירה שהיא מעשה טרור, נקבעה ענישה מיוחדת למעשה טרור המוני וכן להיזק לרכוש למטרת טרור. עוד מוצע כי עונש מאסר עולם (לא חובה) בעבירות טרור יהיה לתקופה לא קצובה או 30 שנה, (במקום 20 שנה על פי הדין הכללי ) וכן נקבעו תקופות ממושכות יותר להמלצה על קציבת מאסר עולם (אחרי 15 שנה במקום 7 שנים לפי הדין הכללי), ולמשך המאסר המינימלי שניתן לקצוב כשמדובר במי שהורשע בעבירת טרור.(40 שנה במקום 30 שנה לפי הדין הכללי.
פרק ד' – הוראות פרוצדוראליות מיוחדות:
בפרק זה נקבעו הוראות מיוחדות בתחום סדרי הדין ודיני ראיות בקשר לעבירות טרור, ובהן – הוראה על פיה עבירת חוץ שהיא מעשה טרור (וכן עבירות בודדות נוספות) שנעברה על ידי חבר בארגון טרור מוכרז, או באיזור "תשתית טרור" שמשמש בתכיפות גבוהה לביצוע מעשי טרור או פעולות איבה נגד ישראל – תיחשב, לעניין תחולת דיני העונשין של ישראל, כעבירה הפוגעת בביטחון המדינה. עוד נקבעו הוראות מיוחדות בעניין קבילות אמרת עד מחוץ לבית המשפט, כאשר העד שוהה במדינת אויב, בשטחי המועצה הפלסטינית או בעזה, וכן נקבעו הוראות מיוחדות לעניין התיישנות בהתייחס לעבירת טרור.
פרק ה' – הוראות מיוחדות בעניין עצור בעבירת טרור חמורה:
בפרק זה נכללו, בשינויים מהותיים שהוכנסו בעקבות החלטת בית המשפט בבש"פ 8823/07 , ההוראות המעוגנות היום בחסד"פ (עצור החשוד בעבירות ביטחון) (הוראת שעה), התשס"ו – 2006, ואשר נקבעו בו הוראות מיוחדות לעניין תקופות מעצר בעבירת טרור חמורה, ולעניין נוכחות העצור בדיונים.
בתאריך 11/2/2010 ניתנה החלטת בית המשפט העליון בבש"פ 8823/07, בו הורה בית המשפט על בטלותו של סעיף 5 להוראת השעה, שעניינו הארכת מעצר של חשוד בעבירת ביטחון וכן קיום דיון בערר או בבקשה לעיון חוזר – שלא בנוכחות העצור, בתנאים מסויימים.
בעקבות פסק הדין האמור, וברוח העקרונות שהותוו במסגרתו, הוחלף הסעיף האמור, וכן הסעיף הנוגע להשהיית הבאת עצור בפני שופט. תחת ההסדרים בסעיפים אלה מוצע הסדר המאזן בין הצורך לקיים דיון שלא בנוכחות העצור, במקרים חריגים בהם קיים חשש, ברמת הסתברות קרובה לוודאי, שהפסקת החקירה לשם הבאת העצור לבית המשפט עלולה לסכל מניעת פגיעה בחיי אדם, לבין החובה להגן על זכותו החוקתית של העצור להיות נוכח בהליכי מעצרו. על פי המוצע, החלטה בדבר הארכת מעצר כאמור תהיה בסמכותו של שופט בית המשפט העליון. עוד בהקשר זה נכללו בהצעת החוק הסדרים הנוגעים לסדרי הדין במסגרת הגשת ערר או בקשה לעיון חוזר בהחלטת המעצר של עצור החשוד בעבירת טרור חמורה, על מנת לאפשר לגורמי החקירה לבצע חקירה רציפה ומהירה של החשודים בלא שיידרש להפסיקם לשם הבאת העצור לבית המשפט לצורך דיון בעניינו.
כמו כן הוכנסו מספר שינויים נוספים לעומת נוסח הוראת השעה: ראשית, הוחלפה הגדרת "עבירות ביטחון" שבהוראת השעה – ב"עבירת טרור חמורה", כמובהר בדברי ההסבר להצעת החוק. שנית, הושמטה הוראת סעיף 4(2) להוראת השעה, המאפשרת החזקת חשוד במעצר רצוף לתקופה של עד 35 ימים במקום 30 ימים, ושלישית – תוקנה ההוראה בסעיף 3 להוראת השעה, המאפשרת השהיית הבאת עצור בפני שופט למשך 96 שעות. ככלל, נקבע כי הארכת המעצר לפרק זמן העולה על 48 שעות (עד ל – 72 שעות) תיוחד רק למקרים בהם קרוב לוודאי כי הפסקת החקירה עלולה לסכן מניעת פגיעה בחיי אדם. כמו כן, במקרים חריגים, ניתן יהיה להאריך תקופה זו עד ל – 96 שעות, בנסיבות האמורות, בכפוף לאישור ראש השב"כ והיועץ המשפטי לממשלה.
יצויין עוד, כי בעקבות פסק דינו האמור של בית המשפט העליון בעניין הוראת השעה, מופץ, במקביל, תזכיר חוק סדר הדין הפלילי (עצור החשוד בעבירת ביטחון)(הוראת שעה)(תיקון), התש"ע - 2010 – במסגרתו מוצע לתקן, ברוח ההסדרים המפורטים לעיל, את הוראת השעה עצמה – עוד בטרם יושלם הליך החקיקה של הצעת החוק המאבק בטרור, וזאת כדי להבטיח כי גם בתקופת הביניים, לאחר ביטול סעיף 5 בהוראת השעה, ייקבע הסדר ראוי ומאוזן בשים לב לצרכי מערכת הביטחון מחד, ולחובה להגן על זכויות העצורים מאידך.
פרק ו'+ פרק ז' – הסדרים הנוגעים לתפיסה וחילוט:
בפרקים אלה ישנה הסדרה נרחבת של סמכויות התפיסה והחילוט של רכוש שנקשר בטרור, תוך התבססות על ההסדרים הקיימים בחוק איסור מימון טרור, המודל הקיים בחוק המאבק בארגוני פשיעה, וכן תוך מאמץ להתאמה מסויימת להסדרים המתגבשים בימים אלה במשרד המשפטים במסגרת חוק החילוט החדש. על פי התפיסה המונחת ביסוד ההסדרים המוצעים – התפיסה והחילוט של רכוש הקשור לעבירת טרור או רכוש של ארגוני טרור הוא אחד האמצעים המרכזיים במאבק בארגוני הטרור – ופגיעה בתשתית הכלכלית שעל בסיסה הם מתקיימים ופועלים בקרב האוכלוסיה. כמו כן במקרים המתאימים חילוט הרכוש הוא אחד האמצעים למנוע ולפגוע במוטיבציה של אנשים לבצע עבירות טרור. נוכח דרכי התנהלות ארגוני הטרור, הקושי באיסוף ראיות קבילות בגלל דרכי התנהלותם זו , וסוג הראיות שניתן לאסוף לעניין זה מוצע, בשונה מכל ההסדרים האמורים, לעגן כאן אפשרות של תפיסה וחילוט מנהליים. כמו כן בשונה מכל ההסדרים הקיימים מוצע לאפשר קבלת ראיות לא קבילות וחסויות בהליך אזרחי לחילוט רכוש טרור:
א. רכוש של ארגון טרור מוכרז: רכוש זה ניתן לתפיסה בצו מינהלי של שר הביטחון. (וכן הוא רשאי לצוות על תפיסת רכוש ארגון שעומד להיות מוכרז). כעבור שנתיים ממועד התפיסה רשאי שר הביטחון, באישור בית המשפט, לצוות על חילוט הרכוש.
ב. חילוט רכוש הקשור לעבירת טרור או של ארגון טרור בצו שיפוטי: נקבעו הוראות לעניין חילוט רכוש הקשור בעבירה, בעקבות הרשעת אדם בעבירת טרור. (הן לעניין רכושו של הנידון, והן רכוש של אחר, וכן לעניין רכוש של הנידון שהוא שווה ערך לרכוש הקשור לעבירה). כמו כן נקבעו הוראות לעניין חילוט רכוש של ארגון טרור לאחר הרשעה בעבירת ניהול ארגון טרור. לצד ההוראות האמורות, נקבעו גם הסדרים לחילוט רכוש בצו שיפוטי בהליך משפטי אזרחי (שלא אגב הרשעה) - הן לעניין רכוש הקשור לעבירה והן לעניין רכוש של ארגון טרור.
נוסף על סמכויות החילוט העיקריות, נקבעו בחוק גם סעדים זמניים המאפשרים "הקפאה" של הפעילות ברכוש המועמד לחילוט, במטרה למנוע את סיכול החילוט בהמשך.
לעניין הליכי החילוט נקבעו הוראות בנושאים כגון זכות טיעון של טוען לזכות ברכוש, רכוש בסיסי שאין לחלטו, תיקון וביטול צו חילוט, וכן מנגנון הערעור על החלטת החילוט.
פרק ח': צו למניעת פעילות של ארגון טרור ולהגבלת שימוש במקום –
פרק זה נועד להחליף את סמכויות המשטרה לסגירת מקומות לפי פקודת מניעת טרור ולפי תקנות ההגנה, תוך התאמת ההסדרים לניסיון המצטבר במסגרת הפעלת סמכות זו. בפרק מוסדרים שני עניינים:
(א) צו מינהלי (משטרתי) האוסר על קיום פעילות של ארגון טרור או למענו;
(ב) צו מינהלי להגבלת שימוש במקום המשמש לפעילות של ארגון טרור (בדומה לסמכות המעוגנת היום בסעיף 6 לפקודת מניעת טרור).
בנושא זה הוסדרו הוראות לעניין המצאת הצו, זכות טיעון והגבלתה בתנאים מסוימים, עתירה לביטול הצו, והוראות מיוחדות לעניין ראיות במסגרת עתירה כאמור.
פרק ט': הוראות שונות –
במסגרת פרק זה נכלל תיקון רחב-היקף לחוק סמכויות שעת חירום (מעצרים), העוסק במעצרים מינהליים, ושולבו בו הוראות מפורטות לעניין "צווי הגבלה" – המקנים לשר הביטחון סמכות להורות על הטלת מגבלות שונות על אדם – לרבות מגבלות כגון מעצר בית, הגבלת יציאה מישראל, הגבלת עיסוקיו וקשריו, וכיו"ב – מגבלות שכולן פחותות בחומרתן ממעצר מינהלי. הוראות אלו נועדו לשמש תחליף מתאים ל"צווי הצמצום" שניתן להוציא כיום מכח תקנות 109 – 110 לתקנות ההגנה. לצד ההוראות בנושא צווי ההגבלה נקבעו סמכויות לאכיפתן.
כמו כן נכללו בפרק זה תיקונים עקיפים לדברי חקיקה שונים, הנדרשים כתוצאה מהסדרת עניינים שונים בהצעת החוק – והשפעתם על דברי חקיקה אלה. התיקון המשמעותי הוא התיקון העקיף לחוק השב"כ במסגרתו מוצע להבהיר ולהסדיר סמכויות של השבכ בכל הנוגע למחשבים, נוכח התרחבות השימוש במחשבים כאמצעי לתכנון, תיאום וביצוע של פעילות טרור או פעילות שמטרתה פגיעה בביטחון המדינה.