בהחלטה שהתקבלה לפני מספר שבועות הכריע בית המשפט המחוזי בירושלים לטובת בחור ישיבה שנעקר מגוש קטיף ומנהלת סל"ע, תנופה, סירבה להכיר בו ככזה הראוי לפיצוי. ביומן ערוץ 7 שוחחנו עם באת כוחו, עורכת הדין, משואה טובול.
טובול מספרת כי בקשתו של תלמיד הישיבה, צבי יהודה רבלין, נדחתה על אף שבמשך חמש שנים התגורר בגוש קטיף, לשם העתיק את מגוריו כתלמיד ישיבה ובמהלך אותן חמש שנים נישא וקבע את ביתו בגוש. "המנהלת יצרה קריטריונים חדשים שלא כתובים בחוק, ולפיהם אין לראות בתלמיד ישיבה שהעביר את מרכז חייו לישיבה כזכאי לפיצויים למרות הזמן הרב שהוא שהה שם".
"הם טענו שהוא היה קשור לישיבה ולא לגוש קטיף עצמו ולכן צריך לחשב את זכאותו רק מהרגע שבו התחתן ולא מהרגע שעבר לגור שם".
עו"ד טובול הגישה ערעור לבית משפט השלום שם "השופטת הייתה השופטת, אנה שניידר, שהייתה ממנסחי החוק ולכן הכירה מקרוב ומבפנים את רוחו, ולכן קבעה שמבחינה אמיתית של העובדות חייו של ריבלין עברו לגוש. הוא העביר שם שיעורים וקבע שם את ביתו ובכך התברר שכבר קודם לכן זה היה מרכז חייו".
בהתאם לרוח זו קבעה השופטת כי ריבלין ראוי לפיצוי על עקירתו וכן חייבה את המדינה לשלם עשרת אלפים שקלים הוצאות משפט. טובול מציינת כי מאוחר יותר פסקה עוד שתי פסיקות דומות לשני תלמידי ישיבה נוספים. "בשני המקרים האחרים המנהלת לא ערערה כי אמרו שמדובר במקרים פרטניים, ולא כמו במקרה של ריבלין שיכול להביא אחריו עוד תביעות רבות".
את הטענה הזו לא מקבלת טובול הקובעת כי קיימים מקרים בודדים בלבד של תלמידים שהיו במצבו של ריבלין, ועל כן אין מקום לצייר את המקרה המדובר ככזה שיוביל לגל תביעות. להערכתה מדובר בלא יותר מעשרה מקרים.