הממשלה אמנם החליטה לאמץ את המלצת ועדת דורנר לשיפור גמלת ניצולי השואה אך עד מועד הבדיקה שביצע מבקר המדינה טרם שינתה הרשות לזכוית ניצולי שואה את דפוסי התנהלותה וטרם הטמיעה את המערכת הממוחשבת החדשה במחלקת התביעות של הרשות.
נזכיר כי ועדת דורנר המליצה להעמיד את סכום הגמלה הניתנת מכוח חוק נכי רדיפות הנאצים, התשי"ז-1975, על 75% מסכום הרנטה הגרמנית.
בהקשר זה קובע המבקר כי עדכון סכום הגמלה מעודכן מדי שנה ולא רטרואקטיבית מחודש ינואר כפי שהמליצה ועדת דורנר.
כל זאת למרות שכבר בדו"ח הקודם של מבקר המדינה, שפורסם כשנתיים לפני אותו מועד, הומלץ על ביצוע השינויים הללו.
המבקר קובע עוד כי בשנתיים שעברו מאז פורסם הדוח הקודם לא פעלה הרשות לזכויות ניצולי שואה, בד בבד עם הטמעת המערכת החדשה, לשיפור הבקרה על הטיפול בפניות הממתינות למענה באמצעות המערכת הישנה. עקב כך לא התקדם הטיפול בתביעותיהם של 7,144 פונים שחלק נכבד מהם הגישו תביעה לגמלה שנים רבות לפני כן, וחלקם אף הלכו לעולמם לפני שהסתיים הטיפול בפנייתם.
כשל נוסף בהתנהלות מול ניצולי השואה מוצא המבקר בכך שלא הוצב רופא נוסף, חוץ מהרופא מטעם הרשות לזכויות הניצולים, שיקבע את הקשר בין מצבם הרפואי לבין מאורעות השואה. זאת בניגוד להמלצות ועדת דורנר.
לינדנשטראוס קובע כי "רופא הרשות הוא שקובע לבדו, שלא לפי המלצות ועדת דורנר, את הקשר הסיבתי בנוגע למחלות אלה על בסיס מסקנות הוועדה החיצונית. בכל הנוגע ליתר המחלות ממשיך רופא הרשות להיות הגורם המכריע לעניין קביעת הקשר הסיבתי בין המחלות למאורעות השואה".
עם זאת קובע המבקר כי מאז אוגוסט 2007, מועד פרסומו של הדוח הקודם, ועד מועד סיום הביקורת חל שיפור ניכר בסיוע הניתן לניצולי השואה. את השיפור הוא מונה ומציין: "הוגדל שיעור הזכאים לגמלה, הוגדלו במידה ניכרת סכום הגמלה וסל השירותים, הוקם מרכז המידע ובוצעו פעולות שנועדו לסייע לניצולים במיצוי זכויותיהם". אך כאמור לצד שיפור זה מוצא המבקר כי "במועד סיום הביקורת עדיין נמצאו ליקויים בטיפול בניצולי השואה ובסיוע הניתן להם. חלק מהפעולות הננקטות לטובת ניצולי השואה עדיין מתבצעות באטיות ובאופן לא ממוקד והדבר גורם לניצולי השואה נזק של ממש".
המבקר תובע מהמדינה לזרז את הטיפול בניצולים שכן "אוכלוסיית ניצולי השואה בישראל מתמעטת מדי שנה בשנה". הוא קובע כי "הדבר מחייב את רשויות המדינה לפעול ביתר שאת וללא שהות לטובת הניצולים בשנים שעוד נותרו להם לחיות, על מנת שהם יוכלו למצות את הזכויות שהוקנו להם על פי חוק. משרדי האוצר, הבריאות והרווחה נדרשים לנקוט את כל הצעדים הדרושים לתיקון הליקויים שהעלתה ביקורת המעקב ולדאוג למילוי צורכיהם הבסיסיים במהירות המרבית על מנת לאפשר לניצולים איכות חיים ראויה".