שופטת בית משפט השלום בתל אביב, יעל אחימן, קבעה כי מוכר דירה שהתחייב להשיג היתר לחריגת בניה ולא עמד בכך, נחשב למפר חוזה.
פסק הדין עוסק במכירת דירה בתל אביב שחלק משטחה 34 מ"ר נבנה ללא היתר. הסכם המכר כלל את התחייבותו של המוכר להשלים את השגת ההיתר בתוך 18 חודש.
המוכר טען כי הסתמך על מכתב שנכתב על ידי המשנה למהנדס העיר עוד בשנת 1993 בו נרשם כי יש לראות את הדירה כאילו ניתן לה היתר בניה בגין תוספת הבניה.
לאחר שהעיריה סירבה על אף האמור במכתב להעניק את ההיתר המיוחל, תבע מוכר הדירה את עיריית תל אביב והועדה לתכנון ובניה בהודעת צד ג' לכל נזקי ההפרה שבשלהם נתבע הוא על ידי הרוכש שנותר ובידיו דירה ללא היתר.
השופטת פטרה את העיריה מאחריות לתוצאות סירובה למתן היתר בנייה על אף התחייבותה, לאחר שקבעה כי חיובו של הגוף המתכנן והמאשר ברשות המקומית יפוג –אף אם היה בר תוקף - אם הוכח כי האזרח לא צריך היה לסמוך על החלטת הרשות המקומית או למיצער איבד יסוד ההסתמכות את תוקפו אם נמנע האזרח משימוש בהבטחה פרק זמן ניכר.
במקרה המדובר, הוכח כי במשך שנים ארוכות נמנע מוכר הדירה ממימושו של מסמך ההתחייבות הליכאורי שניתן על ידי המשנה למהנדס העיר ודי בכך כדי לפטור את העירייה מחובתה ולנתק את יסוד ההסתמכות והציפיה.
עוד קבע בית המשפט כי מוכר הדירה ניצל את קיומו של מכתבו של המישנה למהנדס העיר כדי לגבות את מחירה המלא של הדירה למרות קיומה של החריגה מהיתר בעוד שרכישתה נעשתה בתנאי שפל. את רוכשי הדירה ראה בית המשפט ככאלו שהוטעו בתמימות ואינם שותפים באחריות לסיטואציה שנוצרה.
בסיכומו של דבר קבע בית המשפט, כי רוכש הדירה זכאי לפיצוי מאת מוכר הדירה בשל אי השגת היתר הבניה כהפרה חוזית ואילו תביעתו של מוכר הדירה כלפי העיריה בהודעת צד ג' נדחתה. שאלת גובה הפיצוי תוכרע בחלקו השני של ההליך שטרם הושלם .