
שופט ביהמ"ש לתביעות קטנות בחיפה, יחיאל ליפשיץ, קבע כי הנוהג של חב' אוויס שלא לשלם נזקי צד ג' של מכוניות שהשכירה, הוא נוהג פסול.
סיפור המעשה מתחיל בתאונת דרכים קלה אשר אירעה ב-14 ביולי 2009, אז התנגשה אישה אשר שכרה רכב מחב' אוויס בתובע, שמעון סודרי.
הנהגת ואוויס כלל לא התכחשו לאחריותם לתאונה, אולם אוויס נמנעה מתשלום הנזק, אשר עמד על בסך של 2,365 ₪ נזק ישיר ועוד כ-1,000 ש"ח שכר טרחת שמאי וירידת ערך.
לאחר שלא קיבל את המגיע לו תבע סודרי את החברה, ובכתב ההגנה טענה החברה, כי ככלל היא אינה אחראית לנזקים שנגרמו ע"י מי ששכר את רכבה. זאת ועוד, חברת אוויס טענה כי הציעה לתובע פיצוי בסך 1,570 ₪ וכי אילו הסכים לקבל את הצעתה לעיל, הרי שהליך זה היה מתייתר.
השופט דחה את הטענה, תוך שהוא קובע כי "גם אם חברת אוויס לא ביטחה את רכביה בחברת ביטוח, הרי על פני הדברים, היא היתה מחוייבת לעשות כן ולכן יש לראותה כבעלת יריבות ישירה עם התובע".
לדבריו, "במקרים בהם חברות ביטוח, ולענייננו - חברת אוויס מכירות באחריותן לנזק, הרי שהן מחוייבות לשלם, ראשית כל, את הסכום שאינו שנוי במחלוקת (והשווה - סעיף 27 וסעיף 68 לחוק חוזי ביטוח, והוראת המפקח על הביטוח בחוזר מס' 428 מתאריך 13.9.93)".
השופט הוסיף, כי "אי תשלום הסכום הבלתי שנוי במחלוקת, ואילוצו של הניזוק להגיש תביעה, הוא נוהג נפסד שיש לגנותו, שכן הוא מאלץ את הניזוק להמתין זמן רב ולהוציא הוצאות מבוטלות בזמן ובכסף, לקבלת כספים, אשר אין מחלוקת שמגיעים לו כדין. מדובר, ככל הנראה, בשיטת "מצליח" בה נוקטת חברת אוויס. על ביהמ"ש להבהיר כי שיטה זו לא תצלח".
השופט ציין, כי בעבר כבר התריע על הנוהל הפסול בחברת אוויס. לדבריו, מהתביעה הנוכחית "עולה, כי חברת אוויס לא תיקנה דרכיה ומשכך, אני סבור כי ההוצאות בתיק זה אינן צריכות להיות הוצאות רגילות, אשר משקפות רק את הוצאות התובע במקרה זה, אלא צריכות להיות הוצאות שירתיעו מפני חזרה על נוהגה זה של הנתבעת". הת ההוצאות המרתיעות קבע השופט על סכום של 7,000 ש"ח.
