בעקבות מפגש לילי אקראי עם "נערת גבעות" בטרמפיאדה בדרכה אל אחד המאחזים, שוחחנו ביומן ערוץ 7 עם דניאלה וייס, "אם נוער הגבעות", המגבה את החופשיות בה נוקט נוער הגבעות, גם אם לעיתים הדברים נראית כהסתכנות.
הנערה, כבת 15, ביקשה באמצע הדרך החשוכה לחלוטין לעצור לה את הרכב כדי שהיא תוכל להגיע אל המאחז דרך טרסות עוטות קוצים ודרדרים. דניאלה וייס רואה בביטחון הזה של אותה נערה עדות לבריאותם הנפשים והלאומית של נוער הגבעות. "אני מאוד גאה בנוער המאחזים", היא אומרת וקובעת כי בניגוד לתחושה שחלפה תקופת ההיאחזות וההתיישבות מוכיח נוער הגבעות כי משימה זו עודה קיימתך ובוערת בעצמותיו. "הצבא מוריד אותם אבל החבר'ה חוזרים למקומות שבהם אנחנו נאחזים בציפורניים. הצעירים הללו הם עמוד התווך של ההתיישבות המתחדשת. הם לא מסתפקים בעצירת הפקחים. קו הגנה תמיד ייפרץ. תמיד צריך ליזום ולהתקדם. היוזם מנצח. מהות החזון הציוני הוא ליזום, לצאת אל המרחב. אם יקומו עוד מאתיים נקודות כל תכניות נתניהו על שתי מדינות יתפוגגו".
ובאשר לחששות ההורים שמן הסתם מוטרדים מחיי השטח בהם בוחר הנוער על הגבעות וייס אינה מוטרדת. "ההורים יעדיפו שהבת שלהם תתהלך בקניון הטבעי שבאזור מכמש מאשר בקניון הפלסטיק בכפר סבא".
ומה באשר לאפשרות שחלילה נערה שכזו תיפגע ובעקבות כך יגבר העליהום התקשורתי הקיים ממילא על נוער הגבעות והמאחזים? וייס אינה מוטרדת. היא מודעת היטב לכך שבכל מקרה העליהום הזה יימשך. "אין מה לחשוש ממה יגידו לנו אם וכאשר נעשה משהו. הכי פחות יבקרו אותנו כאשר נהיה מה שאנחנו, כמו שזושא רצה להיות זושא. אני מתנחלת והולכת בהרים תוך כדי שאני לוקחת סיכון עלי ועל נכדיי. הסיכון הזה הוא הרבה פחות מאשר הסיכון של בני הנוער שהולכים במבט בוהה וחסר תכלית בקניוני הפלסטיק".
עם זאת גם וייס מעדיפה למזער סכנות. "בהרים יש סכנות ותקלות אבל לא בגלל זה לא ניישב את ארץ ישראל". היא מספרת על הפעמים בהם בנסיעה אחת שלה בציר גב ההר היא נכנסת לחמישה מאחזים או יותר כדי להכניס צעירים אל הנקודות עצמן, ולא להותיר אותם בדרך הזרועה חששות.