ב-12 בינואר 2010 התחוללה בהאיטי רעידת אדמה שהביאה לחורבן נורא ולמותם ופציעתם של מאות אלפי אנשים. אל"מ ד"ר אריאל בר הגיע לבירת האיטי, פורט-או-פרינס, מיד אחרי האסון, ומצא ארץ חרבה ואנשים שנלחמים על צלם האנוש שלהם. בספר זה הוא שוזר את סיפורם של בית החולים ושל משלחת צה"ל למדינה המוכה, עם סיפורם של אנשי האיטי שאותם פגש ובהם טיפל. באמפתיה ובדאגה של רופא מסור הוא מנסה להיות להם גם לפה.
בית החולים שפעל בהאיטי היה לסיפור הצלחה, והביא להצלת חייהם של מאות אנשים. היו שראו בנסיעה הזו את פסגת חייהם המקצועיים כאנשי רפואה, היו שנותרו אחריה עד היום עם שאלות פילוסופיות וקיומיות נוקבות, והיו גם כאלה ששבו להאיטי בכוחות עצמם בניסיון להמשיך ולסייע לאנשי האיטי, אשר יאלצו להתמודד עם פצעי הטרגדיה שניחתה עליהם עוד שנים ארוכות.
מיום נחיתתו חזרה בארץ, אריאל לא ידע מנוח עד שהעלה את סיפורה של המשלחת ושל אנשי האיטי על הכתב. מקץ חמישה שבועות, תקופת זמן שחופזה עודו תמוה גם בעיניו, הושלמה כתיבתו של ספר זה. גיבורי הסיפור, הדרמות הרפואיות, סיפורי החילוץ וההצלה, סיפורו המדהים של בית החולים, כולם אמת לאמיתה ואכן התרחשו במציאות.
על בסיס סיפורים אמיתיים, ולצורכי העלילה, נבדו חלק מקורותיהם של הגיבורים, שונו ההקשרים ותזמונם, וטושטשו כמה מהדמויות האמיתיות שפעלו כאנשי הסגל הרפואי של בית-החולים