חברות הכנסת אורית זוארץ (קדימה) ויו"ר הוועדה ליקודם מעמד האישה, ציפי חוטובלי (ליכוד), בשיתוף תנועת ויצו, יביאו ביום א' הקרוב (6/6/10) להצבעה בוועדת שרים לענייני חקיקה את התיקון לחוק הביטוח הלאומי המבקש להגדיר פגיעה מינית בעבודה כתאונת עבודה.
עד היום נקט המוסד לביטוח לאומי במדיניות לפיה גמלת תאונת עבודה לרוב משולמים בגין נזקים פיזיים ונפשיים שנגרמו במסגרת העבודה. התיקון לחוק, ירחיב את ההגדרה של פגיעה במקום העבודה כך שיכלול ויגדיר תקיפה מינית כפגיעה כתאונת עבודה המזכה את הנפגע/ת בגמלה.
התיקון לחוק מבקש לעגן בחקיקה שני שינויים עיקריים:
1. פגיעה מינית שנעשתה במסגרת יחסי העבודה, כלומר תוך כדי עבודה ועקב העבודה תוכר כתאונת עבודה.
2. הארכת תקופת ההתיישנות לעניין הפגיעה המינית מ-12 חודשים ל-36 חודשים, בכך יתאפשר לעובד/ת הנפגעים אורך נשימה מתוך הכרה בקושי שבהתמודדות הנפשית ובהערכת הנזק הנפשי, כתוצאה מהאירוע, דבר היכול לקחת מס' שנים לאחר האירוע עצמו.
ח"כיות זוארץ וחוטובלי: "פגיעה מינית לא רק פוגעת בכבודו העצמי והחברתי של הנפגע, אלא פוגעת בכבודו בעצם ההתעלמות של הפוגע ברצונו החופשי של הנפגע, ולמעשה שוללת את זכותו הבלעדית לגופו ומיניותו. פגיעה שכזו משפילה ומבזה וחותרת תחת האוטונומיה שכל אדם באשר הוא, זכאי לה. מטרת התיקון היא להגן על העובד/ת ולאפשר ביטחון סוציאלי לנפגע, במקרה בו נגרם נזק ובמצב בו אינו מסוגל לשוב לאורח חיים תקין בשל הפגיעה".
מתנועת ויצו נמסר כי "כשאדם שובר את רגלו במסגרת העבודה, הדבר נחשב בחוק כתאונת עבודה והוא זכאי לקצבת נכות על פי הוועדה הרפואית הרלוונטית. ברור הדבר כי כאשר אישה עובדת פגיעה מינית, אשר עם השלכותיה היא תתמודד עוד שנים רבות, היא בהחלט זכאית לפיצויים ולגמלה מהביטוח הלאומי והחוק הישראלי צריך לציין זאת מפורשות".
עד היום נקט המוסד לביטוח לאומי במדיניות לפיה גמלת תאונת עבודה לרוב משולמים בגין נזקים פיזיים ונפשיים שנגרמו במסגרת העבודה. התיקון לחוק, ירחיב את ההגדרה של פגיעה במקום העבודה כך שיכלול ויגדיר תקיפה מינית כפגיעה כתאונת עבודה המזכה את הנפגע/ת בגמלה.
התיקון לחוק מבקש לעגן בחקיקה שני שינויים עיקריים:
1. פגיעה מינית שנעשתה במסגרת יחסי העבודה, כלומר תוך כדי עבודה ועקב העבודה תוכר כתאונת עבודה.
2. הארכת תקופת ההתיישנות לעניין הפגיעה המינית מ-12 חודשים ל-36 חודשים, בכך יתאפשר לעובד/ת הנפגעים אורך נשימה מתוך הכרה בקושי שבהתמודדות הנפשית ובהערכת הנזק הנפשי, כתוצאה מהאירוע, דבר היכול לקחת מס' שנים לאחר האירוע עצמו.
ח"כיות זוארץ וחוטובלי: "פגיעה מינית לא רק פוגעת בכבודו העצמי והחברתי של הנפגע, אלא פוגעת בכבודו בעצם ההתעלמות של הפוגע ברצונו החופשי של הנפגע, ולמעשה שוללת את זכותו הבלעדית לגופו ומיניותו. פגיעה שכזו משפילה ומבזה וחותרת תחת האוטונומיה שכל אדם באשר הוא, זכאי לה. מטרת התיקון היא להגן על העובד/ת ולאפשר ביטחון סוציאלי לנפגע, במקרה בו נגרם נזק ובמצב בו אינו מסוגל לשוב לאורח חיים תקין בשל הפגיעה".
מתנועת ויצו נמסר כי "כשאדם שובר את רגלו במסגרת העבודה, הדבר נחשב בחוק כתאונת עבודה והוא זכאי לקצבת נכות על פי הוועדה הרפואית הרלוונטית. ברור הדבר כי כאשר אישה עובדת פגיעה מינית, אשר עם השלכותיה היא תתמודד עוד שנים רבות, היא בהחלט זכאית לפיצויים ולגמלה מהביטוח הלאומי והחוק הישראלי צריך לציין זאת מפורשות".